תומר ניסים שמיר נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט שלום לתעבורה, פתח תקוה (כב' השופטת מגי כהן), בת"ד 8468-02-11.

במסגרת פסק הדין הורשע המערער בעבירת פניית פרסה, לפי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ונהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, לפי תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

העונש שגזר בית משפט קמא על המערער הוא מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 7 שנים ומאסר על תנאי בן 12 חודשים, למשך 3 שנים.

טיעוני המערער בערעור לפני:

בא כוח המערער טוען כי העונש שהושת על המערער חורג ממדיניות הענישה, ונושק לענישה המקובלת בתאונות דרכים שהסתיימו באבדות בנפש. לטענתו, מדובר בחריגה חסרת תקדים מאורך תקופת המאסר המקובלת לעומת זו שהושתה על המערער, נוכח נסיבות חייו, וחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו. בהתחשב באלה, לטענתו, לא היה מקום להשית על המערער עונש חריג וקיצוני בחומרתו כעונש שגזר בית משפט קמא.

מוסיף בא כוח המערער וטוען כי המערער הודה במעשיו וקיבל על עצמו את האחריות לתאונה בהזדמנות הראשונה. לטענתו, המערער מגיע מרקע נורמטיבי, עברו התעבורתי תקין והאירוע אינו מאפיין את אופן התנהגותו כלל ועיקר. עוד נטען כי המערער מעולם לא שהה בין עבריינים והשמתו בכלא לא תשרת את מטרת ההרתעה ואף תגרום לו לנזק קשה.

המערער בן 31, נשוי ואב לשני ילדים בני 3 ושנה וחצי, מוכר כנכה מטעם המוסד לביטוח לאומי, מתקיים מקצבת נכות ומעבודות חשמל בשוק החופשי.

עוד נטען כי המערער שרוי בטראומה קשה מאז האירוע, כאשר סבלו הוא, ארוך ומתמשך מיום התאונה עד ימים אלה.

לטענת בא כוח המערער יש ליתן דגש על שיקום המערער ולתת משקל משמעותי לחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו, המדברת בעד עצמה.

מכל אלה מבקש בא כוח המערער מבית המשפט להפחית את עונש הפסילה שנגזר על המערער ולבטל את רכיב המאסר כליל.

טיעוני המשיבה בערעור:

ב"כ המשיבה מבקש שלא להתערב בעונש שגזר בית משפט קמא ומפנה להתנהגות המערער בעת התאונה , כאשר ביצע פניית פרסה תוך חציית קו הפרדה רצוף בדרך בינעירונית.

ביצוע עבירות אלה, לשיטת המשיבה, מלמד על רשלנות מהרף הגבוה ביותר ומעיד כי לא מדובר במי שאיבד שליטה רגעית או תשומת לב לחלקיק שניה, אלא במי שכיוון לנהיגה עבריינית.

המשיבה טוענת כי אל מול המערער העבריין ישנו קורבן העבירה, נער בן 16 וחצי, שנסע ברכב במסלול מול המערער. כתוצאה מהתאונה נפצע הקורבן פציעה קשה, נזקק להחייאה ושכב מחוסר הכרה במשך חודשים רבים. כיום נושא הקורבן בנכות גבוהה וקשה, הוא עיוור בעין ימין, סובל ממגבלות פיזיות ומנטאליות קשות, חייב בליווי צמוד של מבוגר לאורך כל שעות היום, מגבלות אשר שיבשו חייה של משפחה שלמה.

דיון והכרעה:

לגופו של עניין דין הערעור להידחות.

שמעתי בקשב רב את טיעוני בא כוח המערער, טיעוני באת-כוח המשיבה ואת הוריו של הקורבן.

עיינתי בכל חומר שעמד בפני בית משפט קמא טרם גזירת העונש.

ביקשתי טרם מתן פסק הדין לבחון אפשרות עבודות שירות על פי החלטתי מיום 16.10.13.