תומו נ' שושן

פסק דין

כללי

1.זוהי תביעה קטנה כספית שעניינה עתירת התובעת לפיצוי כספי בגין נזקים, אשר נגרמו לטענת התובעת על ידי הנתבע במעשה ו/או במחדל, בכל הקשור לדירה המופעלת על ידה לצורך השכרת חדרים על בסיס יומי.

התובעת עוסקת, בין היתר, בהשכרת חדרים על בסיס יומי במתחם בית הדירות "לב אילת" בעיר אילת.

הנתבע הינו המחזיק של דירה המצויה, על פי הנטען, מעל דירתה של התובעת במתחם הנ"ל, ואף הוא מפעיל את הדירה שבחזקתו, בין היתר, לצורך השכרת חדרים על בסיס יומי.

תמצית טענות התובעת

2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 15.08.10 השכירה התובעת דירה על בסיס יומי ל - 4 נערות צעירות (להלן: "השוכרות"), ששהו באותה העת בעיר אילת למטרת נופש.

לטענת התובעת, ועל פי הקבלה שצורפה לתביעה, השוכרות החלו שהייתם בדירה ביום 15.08.10, כאשר שהייתן בדירה צפויה היתה להימשך 4 לילות. על פי הנטען, בשל מעשה ו/או מחדל של הנתבע, עזבו השוכרות את הדירה כבר בתום הלילה הראשון, תוך ביטול העסקה עם התובעת.

התובעת תיארה את אשר אירע בדירה במועד הרלוונטי האמור, ובין היתר ציינה כי 9 נערים שהתארחו בדירה המושכרת על ידי הנתבע, והממוקמת מעל לדירתה: הטרידו את השוכרות; הציקו להן; שברו בקבוק קטשופ על דלת הדירה; עשו צרכיהם בפתח הדירה; הניחו מזרנים ספוגים בשתן בכניסה לדירה; הקישו כל הלילה על דלת הדירה; זרקו אמצעי מניעה לעבר מרפסת הדירה; ניפצו בקבוק יין בפתח הדירה ועוד...

השוכרות הזעיקו את בעלה של התובעת לדירה, שהגיע לדירה, ופעל לנקות את המקום.

התובעת מציינת כי אף פנייה לשומר בבניין לא הועילה, וזה השיב את פניה ריקם בטענה שהוא לבד ואינו יכול להתמודד עם המצב.

לטענת התובעת, בשל מסכת האירועים המתוארת, נאלצה לבטל את העסקה עם השוכרות, תוך השבה מלאה של כספן בסך 3,600 ₪.

בנוסף להפסד הכספי הנטען הנ"ל, עותרת התובעת לחייב את הנתבע בסך של 300 ₪ בגין ביצוע עבודות ניקיון במקום.

התובעת צירפה לתביעתה תרשומת שערכה אחת השוכרות (גב' בשם לודה) המאשרת את השבת סך העסקה כאמור, ובמשפט סיכום אחד את אשר אירע במועד הרלוונטי. עוד צירפה התובעת לתביעתה העתק צילומי של הקבלה שהוצאה בגין העסקה.

תמצית טענות הנתבע

3.לטענת הנתבע, לא הובאה כל ראיה המעידה על בעלות ו/או זכות כלשהי של התובעת בדירה. לגופו של עניין, טען הנתבע כי גרסת התובעת ביחס לאירוע הנטען הינה בגדר עדות שמועה; כי לא הוגשה תלונה בזמן אמת למשטרת ישראל, ובתוך כך טוען לשיהוי מצידה של התובעת באשר לא ניתן לברר זהות השוכרים ששהו בדירתו באותה העת; כי לא הובא כל נימוק מדוע לא פנתה התובעת לשוכרים ששהו בדירתו במועד הרלוונטי; כי אינו בעל דירה מס' 406; כי לא ברור האם דירת התובעת הושכרה לשוכרים חלופיים, ובכך למעשה "נבלע" הנזק הנטען; כי יש חשש לזיוף ביחס לקבלה שצירפה התובעת, ולא הוצגה חשבונית זיכוי וחשבונית מס מתאימה; וכי העילה האמיתית להגשת התביעה נעוצה בסכסוך שקיים בין התובעת לחברת הניהול של המתחם.

דיון

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוגשו, ושמעתי את עדויות הצדדים בפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לשאלת התקיימותם של האירועים הנטענים והנזק הנטען בגינם.

5.ככלל, הפסיקה קבעה כי אחריותו הקונקרטית של בעלים לסיכונים בנכס שהושכר לאחר תחול בדרך כלל על עניינים הקשורים בבטיחות הבסיסית והיסודית של המבנה, שהבעלים אחראי לה הן לפני השכרת הנכס והן לאחר השכרתו, ככל שהוא יכול וצריך לדעת על קיומם.

ואולם, יש ולבעלים קמה אחריות מושגית ואף קונקרטית למעשי השוכרים "כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל" – כדרישת סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].