תומא נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 9/7/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה").

2.לטענת המערער, טעתה הוועדה בקובעה שלא חלה החמרה בליקוי שמיעתו. המערער מפנה לאישור ההחמרה של הרופאה התעסוקתית, מיום 13/12/11, המסתמך על אישור רפואי של מומחה לרפואת אף אוזן גרון, מיום 15/11/11. לפי הטענה, בפני הוועדה עמדו שתי בדיקות שמיעה, והיא העדיפה אחת על פני השנייה מבלי לנמק ולערוך השוואה ביניהן.

3.לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. נטען כי הוועדה מוסמכת להתייחס לבדיקת שמיעה עדכנית יותר.

4.להשלמת התמונה ייאמר, כי בהודעת הערעור העלה המערער טענה נוספת המתייחסת לטנטון. בדיון הפנה המשיב לפסק הדין בו נדחתה תביעת המערער להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה (בל 5261/05, כב' השופטת פריימן, פסק דין מיום 18/11/08). ביום 29/5/13 הודיע המערער כי הוא עומד על טענתו לעניין הטנטון.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

6.ביום 9/7/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לרפואת אף אוזן גרון, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואת פה ולסת. הוועדה עיינה בחומר הרפואי שעמד בפניה, לרבות אישור החמרה לפי תקנה 36 ושתי בדיקות שמיעה, מיום 13/11/11 ומיום 24/1/12. הוועדה ציינה כי בבדיקת המערער נמצאו תופיות תקינות. בהתייחסה לבדיקת שמיעה מיום 24/1/12 ציינה הוועדה "עקומה עם שקע בתדרים הגבוהים עם ממוצע תדרי דיבור דרך עצם מימין 18 דציבל ומשמאל 22 דציבל". לדעת הוועדה, ובהתאם לממצאי בדיקת השמיעה העדכנית, לא חלה החמרה במצבו של המערער והערר נדחה.

7.עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי אין בה כל התייחסות לבדיקת השמיעה מיום 13/11/11. מקובלת עלי טענת המערער כי היה על הוועדה להסביר ולנמק מדוע עדיפה עליה בדיקת השמיעה מיום 24/1/12 על פני זו מיום 13/11/11, במיוחד לאור העובדה שנערכו סמוך זו לזו.

8.שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לטענה בדבר טנטון. משנדחתה תביעת המערער להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, הרי שאין לוועדה סמכות לדון בליקוי זה. אוסיף, כי ניתנה למערער אפשרות להגיב לטענת המשיב בעניין זה, ולאחר ארכה שניתנה לו, לבקשתו, הודיע המערער שהוא עומד על ערעורו לעניין הטנטון, מבלי לפרט כלל את נימוקיו לעניין זה.

9.בנסיבות אלה הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתתייחס לבדיקת השמיעה מיום 13/11/11 ותקבע האם יש בה כדי לשנות מהחלטתה. ככל שהוועדה תעדיף את תוצאות בדיקת השמיעה מיום 24/1/12, תנמק מדוע יש להעדיפה על פני בדיקת השמיעה הקודמת.

החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת.

9. משיב יישא בהוצאות המערער בגין הליך זה בסך 2,000 ש"ח אשר ישולמו לידי המערער תוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין.

10.לצדדים מוקנית זכות לבקש רשות ערעור מבית הדין הארצי בירושלים על פסק הדין, וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"א סיון תשע"ג, (30 מאי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: