תוהמי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 26.12.2012 (להלן - הועדה).

2.הועדה התכנסה בעקבות ערר המערער כדי לדון בתוצאות פגיעתו בעבודה מיום 29.10.2010 במהלכה נפגע בראשו ובצווארו. הועדה קיימה שלושה דיונים (בתאריכים 1.8.2012, 10.10.12 ו- 26.12.2012) וקבעה למערער שיעורי נכות זמניים בשיעורים משתנים לתקופה שמיום 30.12.2010 ועד 31.8.2011, וסיכמה כי לא נותרה כל נכות המזכה באחוזים בעקבות אותה פגיעה החל מיום 1.9.2011.

3.אלה טענות המערער בתמצית:

א.הועדה קבעה כי לא נותרה נכות, ולו זמנית, וזאת בניגוד לממצאיה של הועדה מישיבתה הראשונה שהעלו כי קיימת מגבלת תנועה קלה ורגישות בצוואר.

ב.שגתה הועדה בכך שלאחר ביצוע הבדיקה בישיבה הראשונה – ביצעה בדיקה קלינית נוספת (שהעלתה כי לא קיימת כל מיגבלה לכאורה), וזאת בניגוד לדין. הועדה שגתה בכך שהבדיקה בוצעה על-ידי אחד מחברי הועדה בלבד, וכן בכך ששינתה את עמדתה באשר לממצאים אלה מבלי שאף מצאה לנכון לקבוע אחוזי נכות זמניים עבור התקופה שבה הועדה עצמה מצאה מיגבלות.

ג.הועדה טעתה בכך שהפנתה את המערער לביצוע בדיקת EMG לגפיים התחתונות, בעוד הפגיעה היא בצוואר ומשליכה על הגפיים העליונות. כן טעתה הועדה בכך שהפנתה את המערער לביצוע הבדיקות בבית החולים איכילוב דווקא, וזאת על אף שהמערער הציג בפני הועדה ממצאי בדיקה מביה"ח הלל יפה.

ד.לאור התנהלות הועדה יש מקום לכנס ועדה בהרכב חדש.

4.אלה טענות המשיב:

א.אין לקבל טענות המערער באשר לדרך בדיקתו על-ידי חברי הועדה וכן בשאלה אם היה מקום להפנותו לביצוע בדיקות עזר, שכן בדיוניה של הועדה נכח גם בא כוחו.

ב.השאלה בדבר הצורך בביצוע בדיקה קלינית נוספת הינה בגדר שאלה רפואית שבסמכות הועדה, ואשר אינה דורשת הנמקה.

ג.קביעת הועדה כי יש צורך בבדיקת EMG נוספת הינה סבירה בנסיבות העניין, ולאור קיומם של ממצאים סותרים. יחד עם זאת, ולאור זאת שהמערער הציג תוצאות בדיקת EMG חדשה מחודש 3/13 שממצאיה סותרים לכאורה את קביעות הועדה וממצאים קודמים – מסכים המשיב להחזיר את הדיון לועדה כדי שתשווה את הבדיקה החדשה מיום 5.3.13 לבדיקות הקודמות.

ד.אין מקום לכנס ועדה בהרכב חדש.

5.כאמור, בין הצדדים הושגה הסכמה בדיון מיום 13.3.2013 לפיה יש מקום להשיב את עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, וזאת על מנת שתעיין בתוצאות בדיקת EMG מיום 5.3.13, שתוצג לה על-ידי המערער, תשווה תוצאותיה לבדיקות קודמות שהונחו בפני הועדה – ותקבע באופן מנומק אם יש בה כדי לשנות מקביעתה באשר לשיעור הנכות.

6.לאור הסכמה זו נותר לדון בשאלות הבאות: האם יש מקום לחייב את הועדה להתייחס לשאלת הנכויות הזמניות, האם יש מקום לכנס ועדה בהרכב חדש, והאם יש לחייב את המשיב בהוצאות הערעור.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

7.לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הועדה ובטיעוני הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור ואת עמדת המערער, ומעבר להסכמת ב"כ המשיב בדיון, וזאת בהתאם לנימוקים שיפורטו להלן:

א.יש מקום לתהות אחר הלך מחשבתה של הועדה שביקשה לעיין בתוצאות בדיקת EMG של הגפיים התחתונות – דבר שאינו מתיישב לכאורה עם העובדה כי הפגיעה הינה בראש ובצוואר. אמנם, הקביעה איזה בדיקות לבצע הינה בגדר בקביעה רפואית שבית הדין לא יהרהר אחריה, אלא שבנסיבות המקרה כאן, שעה שהועדה מסתמכת על אותה בדיקת EMG של הגפיים התחתונות מיום 14.11.2012 ומציינת כי פורשה כתקינה – אך לא מסבירה האם וכיצד יש לבדיקה זו השלכה על מצבו של המערער באשר לתלונותיו בדבר הגבלת תנועה בצווארו – הדבר מצביע על ליקוי בהנמקתה של הועדה.

ב.ממצאי הועדה בישיבתה הראשונה כעולה מסעיף 21 פרוטוקול מיום 10.8.2012 מעלים כי הועדה מצאה הגבלה קלה בתנועות כיפוף קידמי ואחורי של הצוואר. כן מצאה הועדה כי קיים הפרש בהיקף האמות והזרועות. ממצאים אלה אינם עולים בקנה אחד עם ממצאי הועדה בסעיף 21 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.2012 המעלים כי טווח תנועות הצוואר מלא ואין כל דלדול שרירים ועם קביעתה באותה ישיבה בסעיף 23 לאותו פרוטוקול לפיה "נשללו הגבלות תנועה".

הועדה טעתה טעות משפטית בכך שלא הסבירה מדוע מצאה לנכון לערוך בדיקה קלינית נוספת, ובעיקר בכך שלא הסבירה את פשר השינוי בעמדתה באשר לממצאים הקליניים – דבר המקשה על מעקב אחר הלך מחשבתה.