: תובענה כספית להפרת שני הסכמים שקיבלו תוקף של פסק-דין בנושא פירוק נכס משותף

ההליך

1. בפניי תובענה כספית שנסכמה בסך 588,035 ₪ ושעילתה הפרה כביכול שהפרה הנתבעת שני הסכמים  שקיבלו תוקף של פסק-דין, בתאריכים: 07.03.2000 ו- 14.03.2004.

אין עורר, כי את שני ההסכמים, וכפי שטוען התובע, יש לקרוא כמקשה אחת והם יכונו דרך כלל בפסק-דין זה: "ההסכם".

2. ליבת התובענה בעובדה כי על-פי ההסכם, צריך היה פירוק וחלוקת תמורת דירה, בין הצדדים, להתבצע (בחלקים לא שווים), ביום 06.03.2007.

3. דא עקא, שרק ביולי 2012 ולאחר הליכים שונים שנוהלו בכאן, תם הליך הפירוק במכר לנתבעת שהמשיכה עם ילדי הצדדים להתגורר לבדה בנכס המשותף, לאמור כחמש שנים ויותר מכפי שקבעו הצדדים בהסכם.

4. אם בכך לא סגי, כך התובע, אזי לשיטתו גם לא פרעה הנתבעת את המגיע ממנה במועד, על-פי הסכם המכר.

5. כפועל יוצא, סובר התובע בתביעתו זו, נגרמו לו נזקי ממון והוא זכאי גם למה שהוא מכנה "פיצוי הסכמי מוסכם". הנתבעת, לשיטתו, הפרה חובותיה לתום לב ואף יצאה נשכרת מאי תשלום דמי שימוש ראויים ועליית ערך הנכס.

טענות התובע בתמצית

6. התובע טען, כי ההסכם העניק לנתבעת הטבות כספיות מפליגות וגם חלוקת הנכס קיפחה אותו ב- 13% לעומת הנתבעת, שהרי הוא זכה על-פי ההסכם רק ב- 37% משווי הנכס ולא ב- 50%.

7. התובע הפנה לתמ"ש 19863-07-10, שהוגש על ידו כשנתיים ומחצה לאחר חלוף המועד למימוש הנכס, כאשר לשיטתו עיכבה הנתבעת את המכר, זאת על-מנת לרכשו במחיר נמוך.

רק ההליך הוא אשר הניב את המכר.