תו"ח 43515-07-12 הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון נ' זנגריה ואח'

פתח דבר

זוהי בקשה להארכת מועד ביצועו של צוו הריסה, לתקופה של 12 חודשים.

בקשה זו נוגעת להארכת מועד לביצוע צווי הריסה אשר ניתנו בשני תיקים, הראשון בתאריך 07.03.2005 במסגרת תיק מס' 558/04 (להלן: "התיק הראשון") והשני בתאריך 11.06.14 במסגרת תיק מס' 43515-07-12 (להלן: "התיק השני").

דיון

לאחר עיון בבקשת המבקשים על נספחיה, וכן בתגובת המשיבה, לא מצאתי כי מתקיים בענייננו "טעם טוב", המצדיק מתן הארכה המבוקשת. ולהלן אנמק:

המסגרת הנורמטיבית

1. הבסיס המשפטי להגשת בקשה להארכת מועד לביצוע צו הפסקת שימוש (הניתן מוכח סעיף 205 לחוק ), הינו סעיף 207 לחוק הקובע כי:

   "בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע אם ראה טעם לעשות כן".

2. צווי הריסה והתאמה, הניתנים בגזרי דין מכוח סעיף 205 לחוק התכנון והבניה, תכליתם הינה תכנונית בעיקרה, ולא עונשית. הם נועדו להסיר את המפגע שהסב הבניה למרקם התכנוני, בין על ידי הריסה ובין באמצעות התאמת הבניה לתוכנית המתאר ולהיתר הבניה, ושלא לאפשר לנאשם להשתמש בפרי עוונו וליהנות ממנו (ר"ע 302/84 סגל נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 445, 446).

3. הלכה היא כי, על מבקש הארכה להצביע על "טעם טוב" המצדיק מתן הארכה. טעם טוב כזה יכול להתקיים במקרה שבו קיים סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, כאשר בבוא ביהמ"ש להפעיל את הסמכות בסעיף 207 לחוק, רשאי לעשות "איזון שעה" בין טובת הכלל והאינטרס הציבורי של שמירת החוק והקפדה על דיני התכנון והבניה, לבין טובת הפרט והאינטרס של המבקש והיחס בין הנזק שיגרם מהיענות לבקשת הארכת המועד, לעומת הנזק שייגרם כתוצאה מדחייתה של הבקשה (ראו ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה 'אונו' (פ"ד נו (3), 49) ורע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב יפו, פ"ד נא (4).

   מן הכלל אל הפרט

   איחור בהגשת הבקשה

4. ראשית אציין כי הבקשה שבפניי הוגשה באיחור, בניגוד להוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות").