תו"ב 7504-10-13 ועדה מקומית לתכנון משגב נ' סואעד

החלטה זו נסבה על בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו מחמת הגנה מן הצדק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס את העבירות הבאות: ביצוע עבודות ושימוש טעונים היתר, ללא היתר, עבירה לפי סעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה; הפרת צו הפסקה מנהלי, עבירה לפי סעיף 237 לחוק התכנון והבניה; וכן הפרת צו הפסקה שיפוטי, עבירה לפי סעיף 240 לחוק התכנון והבניה.

ב"כ הנאשם פירטה באריכות את הנימוקים עליהם נסמכת הבקשה בנדון, ובתמצית הדברים יצוין, כי הנאשם בנה בית למגורים בכפר כמאנה במקרקעין שייעודם למגורים, ועשה זאת בדוחק הנסיבות ולאחר שנואש מהתנהלותן הקלוקלת של רשויות התכנון והבניה.

במסגרת הטיעונים שצוינו בבקשה מגוללת ב"כ הנאשם את התלאות שעברו תושבי כפר כמאנה למן הכרזת הכפר כיישוב מוכר, המשך בתכנית המתאר הראשונה שהוכנה להסדרת ההתיישבות בו, שהייתה תכנית עבור חלק מהכפר בלבד ולא נתנה מענה לשאר חלקי הכפר, המשך בהחלטות בית המשפט העליון במסגרת שני בג"צים שהוגשו בנדון ובהם חייב בית המשפט העליון את רשויות התכנון והבניה להרחיב את תכנית המתאר המאושרת תוך 18 חודשים מיום מתן פסק הדין ביום 5.9.2001, וכלה בעובדה כי רשויות התכנון והבניה לא עמדו בלוח הזמנים שנקצב להם והפקידו את התכנית החדשה רק כעבור למעלה מחמש שנים מהמועד שנקבע.

גם לאחר הפקדת התכנית התגלו פגמים רבים בהתנהלותן של הרשויות שהובילו להגשת עררים ועתירות מנהליות מצד הנאשם ובני משפחתו, ורק ביום 6.6.2013 אושרה התכנית שחלה על המקרקעין בה בוצעה הבניה על ידי הנאשם.

חרף האמור, ועל אף שהנאשם הגיש כבר בקשה לקבלת היתר בניה לשם הכשרת הבניה, הועדה המקומית לתכנון ולבניה מסרבת לדון בה לגופה כל עוד לא הסתיים ההליך המשפטי לפירוק השיתוף במקרקעין.

לסיום נטען, כי בשל התנאים הקשים בהם התגוררו הנאשם ובני ביתו בעבר, כאשר התאכלסו בצריף רעוע, ובפרט לאחר שאשתו הסובלת מאסטמה לא יכלה להמשיך לחיות בתנאים אלה, ומשנואש מהבטחות רשויות התכנון והבניה, נאלץ הנאשם לבנות את המבנה נשוא כתב האישום.

לעומת זאת, המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי היא אינה עונה על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לשם ביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק. עוד נטען, כי הנאשם פנה בבקשה לעיכוב הליכים ליועמ"ש, אך בקשתו נדחתה.

לאחר ששלקתי טענות הצדדים, נחה דעתי לדחות את הבקשה.