מדינת ישראל נ' חן

1.האם יש להורות על ביטולו של כתב אישום שהוגש באיחור, מבלי שהתקבלה הסכמתה של היועצת המשפטית לממשלה לכך? זו השאלה העומדת במוקד הבקשה שבפניי.

2.שאלה זו מתעוררת על רקע חריגה מפרקי הזמן לטיפול בתיק חקירה עד לגיבוש החלטה בדבר הגשת כתב אישום, כפי שנקבעו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.1202 שכותרתה "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום", בגרסתה הרלוונטית מחודש ינואר 2021 (להלן: ההנחיה). כבר עתה יצוין כי הכללים בהנחיה זו קיבלו תוקף של חקיקה ראשית, במסגרת סעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), הקובע כי "משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנוהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין".

עיקרי העובדות וטענות הצדדים בבקשה

3.ביום 25.1.2023 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע עבודה הטעונה היתר לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בלא היתר כאמור, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-243(ב) לחוק זה. על פי המתואר בכתב האישום, הנאשם פיצל דירה בבעלותו כך שבנה בה יחידת דיור נוספת והכשיר שטחים לשתי יחידות דיור נוספות בשטח המיועד למחסנים, והכל מבלי שקיבל היתר לכך מאת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה.

4.בדיון שהתקיים ביום 29.5.2024 (בפני כב' השופט ע' טאוסיג), עתר בא כוח הנאשם לביטול כתב האישום, וטען כי חומר החקירה הועבר לתביעה עוד ביום 12.2.2021, אך כתב האישום הוגש רק למעלה מ-23 חודשים לאחר מכן. בא כוח הנאשם הטעים כי בכך חרגה התביעה מפרק הזמן הקבוע בהנחיה להגשת כתב אישום, בהתייחס לעבירה מסוג עוון, שהוא 18 חודשים (סעיף 4(א)(2)(ב) להנחיה). באת כוח המאשימה, מנגד, הפנתה לסעיף 4(ד)(1) לאותה הנחיה, אשר ממנו נלמד, לשיטתה, כי התובע המטפל בתיק יכול להידרש בדיעבד לאישורו של פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות לשם הארכת זמן הטיפול בתיק. עם זאת היא ציינה, כי עד כה לא התבקש וממילא לא התקבל אישור כאמור ביחס לכתב האישום בהליך זה.

5.ביום 2.7.2024 הודיעה באת כוח המאשימה כי ראש התביעה העירונית אישר בדיעבד הגשת כתב אישום בתיק זה גם בחלוף 24 חודשים ממועד תחילת הטיפול בו.

6.ביום 4.7.2024 הגיש בא כוח הנאשם תשובה, וטען כי משהוגש כתב אישום, ההסדר הרלוונטי הוא זה המופיע בסעיף ה' להנחיה, ולפיו לא ניתן להגיש כתב אישום תוך חריגה מהמועדים המצוינים בהנחיה אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה, שאין מחלוקת כי לא ניתן במקרה זה.

7.ביום 6.8.2024 הוגשה תגובת המאשימה, ובה היא שבה על פרשנותה, שעל פיה ניתן להסתפק באישור מאת ראש התביעה העירונית, גם לאחר שהוגש כבר כתב האישום. המאשימה הוסיפה כי בחודש אפריל 2023 עודכנה ההנחיה כך שהוחלה גם על תובעים אשר הוסמכו על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אולם במועד הרלוונטי להגשת כתב האישום, היא חלה לשיטתה רק על פרקליטות המדינה והמשטרה (כאמור בסעיף 1(ב) להנחיה). ממילא, לטענתה, במועד הרלוונטי להגשת כתב האישום בהליך זה, לא היתה התביעה העירונית מחויבת לעמוד בפרקי הזמן הקבועים בהנחיה. המאשימה ציינה, כי מכל מקום ההנחיה מתייחסת למועד גיבוש ההחלטה על הגשת כתב האישום, ולא להגשתו בפועל. יתר על כן, לשיטת המאשימה, אף אם יימצא כי היא לא עמדה בפרק הזמן הקבוע בהנחיה, הרי שבהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית, אין בכך כדי להביא לתוצאה של ביטול כתב האישום. במקרה זה, כך נטען, מדובר ב"עבירה כלכלית", והאינטרס הציבורי בניהול ההליך הוא רב. לצד זאת, כך ציינה המאשימה, השיהוי בהגשת כתב האישום אינו משמעותי. במכלול הנסיבות, עמדת המאשימה היא כי הפגם שנפל בהגשת כתב האישום, ככל שנפל, אינו מצדיק את ביטולו.

8.בתשובתו מיום 13.8.2024 טען בא כוח הנאשם כי יש לדחות את הטענה שההנחיה לא חלה על המאשימה, בהיותה מנוגדת ללשון ההנחיה ולתכליתה, ואף לפסיקת בתי המשפט. בא כוח הנאשם הוסיף וטען כי דוקטרינת הבטלות היחסית אינה רלוונטית להוראת סעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, המציב מחסום דיוני ברור להעמדת נאשם לדין. לשיטתו, משנמצא כי התביעה חרגה מהמועד הקבוע בהנחיה להגשת כתב אישום, בית המשפט נדרש להורות על ביטול כתב האישום מבלי שיש לו שיקול דעת לפסוק אחרת. בא כוח הנאשם הוסיף כי כל פרשנות אחרת תאיין את סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לאשר את הגשתו של כתב אישום תוך חריגה מהמועדים הקבועים לכך.