הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שומרון נ' עמאש

1.ביום 15.7.2015 הורשע הנאשם על פי הודאתו בשתי עבירות אי קיום צו אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן, לפי הפירוט שלהלן:

(1) אי קיום צו הריסה שהוטל עליו ביום 3.4.1990 בת"פ 1080/90. צו ההריסה נשוא אותו הליך התייחס למבנה בשטח 110 מ"ר בקומה א' ולתוספת בשטח 24 מ"ר בצמוד למבנה הקיים בקומת הקרקע ביישוב ג'סר א-זרקא (להלן – "תיק 1990" ו- "צו 1990" בהתאמה);

(2) אי קיום צו הריסה ואיסור שימוש מיום 24.6.2007 בתיק 2560/05. צו ההריסה נשוא אותו הליך התייחס למבנים הבאים: קירוי מרפסת פתוחה בקומה א' בשטח 30 מ"ר, חדר מדרגות בשטח 20 מ"ר וקומה נוספת בשטח 110 מ"ר. במסגרת גזר הדין אסר בית המשפט על הנאשם לעשות שימוש במבנים נשוא אותו כתב אישום (להלן – "תיק 2005" ו- "צו 2007" בהתאמה).

2.בגזר הדין שניתן ביום 24.2.16 חוייב הנאשם בקנס כספי בשיעור 32,000 ₪ ובחתימה על התחייבות כספית בסך 7,500 ₪ והופעלה התחייבות כספית שעליה חתם הנאשם ביום 24.6.2007 בסך 15,000 ₪. בנוסף, הוריתי על הארכת תוקפו של עונש מאסר על תנאי לששה חודשים, שהוטל על הנאשם בתיק 2560/05, וזאת למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין. התנאי שנקבע בתיק 2005 היה כי הנאשם לא יעבור עבירה מסוג העבירות בהן הורשע באותו תיק בתוך 3 שנים מיום גזר הדין.

3.המאשימה ערערה לבית המשפט המחוזי על גזר הדין בתיק זה (עפ"א 53105-03-16) וערכאת הערעור (כב' השופטת ר' בש) הורתה על השבת הדיון לערכאה הדיונית לצורך שמיעת טיעוני הצדדים בשאלה האם ניתן להאריך את תקופת המאסר על תנאי שנגזר על הנאשם בתיק 2560/05 או שמא היתה חובה להורות על הפעלת התנאי. בית המשפט שלערעור הורה כי במידה שיוחלט כי המאסר על תנאי הוא חב הפעלה, תבוטל הארכת המאסר על תנאי ובית המשפט יורה על הפעלת עונש המאסר על תנאי.

4.בטרם אידרש לסוגיית המאסר על תנאי, שאליה כיוון בית המשפט שלערעור, יש לייחד מספר מלים לקביעתי כי חלקה הראשון של עבירת הפרת הצו משנת 1990 התיישן, קביעה שגם עליה ערערה המאשימה. אף כי סוגייה זו אינה עומדת במישרין לדיון בהזדמנות הנוכחית, הריהי עומדת ברקע הדברים ובשל כך מצאתי לנכון להידרש אליה בתמצית.

5.בגזר דיני מיום 24.2.2016 קבעתי כי חובת קיום הצו השיפוטי איננה מתיישנת וכמוה עבירת אי קיום הצו. יחד עם זאת, סברתי, כי בקביעת מתחם הענישה ההולם בקשר עם הפרת הצו הראשון, אשר ניתן לפני למעלה מרבע מאה שנים, אין לזקוף לחובתו של הנאשם את מלוא התקופה הנטענת על ידי המאשימה, דהיינו 25 שנים, אלא יש לתחום את התקופה בהתאם לעקרון הלימת העונש. פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי משנוצר הרכיב האיכותי בעבירת אי קיום הצו, הריהי הולכת ותופחת מבחינה כמותית, וכך בגזירת דינו של נאשם יש להתחשב בהמשך הפרת הצו גם לאחר מועד הגשת כתב האישום. בהמשך לכך, סברתי כי משנקבע אותו רכיב "איכותי" של הפרת צו, ומשהעבירה הולכת ותופחת עם חלוף הזמן בחלקה "הקדמי", הצופה פני עתיד, כל עוד היא נמשכת, היא הולכת ומתפוגגת בחלקה ה"אחורי", בחלק ההולך והופך לנחלת העבר. לגבי התקופה המוקדמת של ביצוע העבירה, ראוי כי תתיישן בהתאם לכלל התיישנות העבירה המתאים לעבירה מסוג עוון. התיישנות אותו חלק קדום בביצוע העבירה אינו פוטר את הנאשם מאחריות לביצוע העבירה, אלא תוחם את משך התקופה שבה תיוחס לנאשם הפרת הצו. לתחימת תקופת ביצוע העבירה משמעות הן לעניין משך זמן ביצוע העבירה לצורך קביעת מתחם הענישה והן לעניין הוכחת הרכיב העובדתי של הפרת תנאי בתוך תקופת התנאי לעניין מאסר על תנאי או התחייבות כספית שהוטלו על הנאשם בהליך קודם.

מצאתי כי ניתן ליישם את הוראות סעיפים 9(א) – (ג) לחוק סדר הדין הפלילי על משך העבירה, כך שתקופת ההתיישנות תחל למחרת היום האחרון שבו בוצעה העבירה (הנמשכת) ואשר כחלוף חמש שנים ממנו טרם נעשו פעולות חקירה או טרם הוגש כתב אישום או טרם התבצע ההליך האחרון מטעם בית המשפט, לפי המוקדם. במלים אחרות, לנאשם ייוחס ביצוע העבירה בתקופה שתחילתה חמש שנים לפני יום פעולת החקירה הראשונה בתיק, ואילו ביצוע העבירה בכל התקופה שלפני אותה נקודת ציון ייראה כאילו התיישן.

6.יישום הרעיון שקיבל ביטוי בגזר הדין הוא פשוט יחסית: כך למשל, אם בתיק פלוני לא בוצעו פעולות חקירה או הליכים אחרים לאחר מתן גזר הדין ובו צו ההריסה, ולאחר שנים רבות הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין הפרת צו, תחל תקופת ביצוע העבירה חמש שנים קודם ליום ביצוע פעולת החקירה הראשונה, וכל התקופה שלפניה תחסה תחת כלל ההתיישנות. כך, אם צו הריסה נכנס לתוקף ביום 1.1.2000 וביום 1.1.2015 בוצעה פעולת החקירה הראשונה בחשד להפרת הצו, תיראה תקופת הפרת הצו כאילו החלה ביום 1.1.2010, בעוד שהפרת הצו ביום 31.12.2009 ובכל מועד שקדם לו תתיישן. באופן זה יישמר האינטרס הציבורי בהגנה על שלטון החוק ובאכיפת צווי בית המשפט, ובה בעת יישמרו הטעמים החשובים שביסוד כלל ההתיישנות בפלילים, שעליהם הרחבתי במסגרת גזר הדין המקורי.