תו"ב 62980-03-14 ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן נ' ירונדיס ואח'

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1.כנגד המבקשים הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") בשל כך שמבקש 1 הרס מבנה ששימש לאחסון פחי האשפה בבניין משותף אשר אחת מדירותיו שייכת למבקשת 2.

2.עוד בטרם השיבו לכתב האישום טענו המבקשים כי המבנה נשוא כתב האישום היה מבנה בלתי חוקי, ובהעדר היתר לבנותו, אין כל צורך בהיתר להריסתו. בנוסף טענו המבקשים לאכיפה בררנית, שכן לטענתם ככלל לא מוגשים כתבי אישום לפי סעיף 204 לחוק בגין הריסה ללא היתר אלא אך בגין בנייה ללא היתר בלבד ולא בגין הריסה ללא היתר, וודאי לא מקום בו נהרס מבנה שנבנה מלכתחילה ללא היתר, וכתב האישום במקרה זה הוגש רק בשל קשרים אישיים של המתלוננת, שאחיה עובדים באגף הפיקוח של המשיבה.

3.ב"כ המבקשים פנה למשיבה בבקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "סעיף 74"), במסגרתה ביקש בין היתר, את מספר האישומים שהוגשו לפי סעיף 204 לחוק בחמש השנים האחרונות ברמת גן; את מספר האישומים שהוגשו לפי סעיף 204 לחוק בגין הריסה בחמש השנים האחרונות; ואת מספר האישומים שהוגשו לפי סעיף 204 לחוק בגין הריסת מבנה בלתי חוקי/ללא היתר כחוק בחמש השנים האחרונות. כל זאת כדי לבסס את טענת המבקשים להגנה מן הצדק.

4.בתשובה לפניית המבקשים ציינה המשיבה כי תציג להם נתונים על מספר כתבי האישום שהוגשו בגין עבירה לפי סעיף 204 לחוק, ללא הבדל בין בנייה ללא היתר לבין הריסה ללא היתר, וללא הבדל בין הריסת מבנים בעלי היתר להריסת מבנים ללא היתר.

5.בתשובתה לבקשה הבהירה ב"כ המשיבה כי אין במערכת הממוחשבת של המשיבה פילוח כתבי האישום לפי הקטגוריות המבוקשות, וביצוע הפילוח המבוקש ידרוש הקצאת משאבים בלתי סבירה. כל שתוכל המשיבה לספק הוא המבוקש הראשון, היינו מספר כתבי האישום שהוגשו בחמש השנים האחרונות על עבירות לפי סעיף 204 לחוק.

6.ב"כ המשיבה הוסיפה כי המבוקש כלל אינו בגדר חומר חקירה שלנאשמים זכות לעיין בו לפי סעיף 74. לדבריה, לפי "מבחן הרלוונטיות" יש לקבוע כי החומר המבוקש אינו רלוונטי לאישום אלא חיצוני לו והוא אינו כלול בחומר החקירה שבסעיף 74. מה גם שלהוכחת הגנה מן הצדק אין די בהוכחת אכיפה סלקטיבית, אלא יש להראות כי האכיפה כנגד המבקשים נבעה משיקולים פסולים או משרירות של הרשות. על הטוען לאכיפה בררנית להצביע על מקרים קונקרטיים בהם בוצעה עבירה של הריסה ללא היתר והמשיבה לא אכפה באותם מקרים משיקולים פסולים או משרירות לב. לשם כך, אין די בתחושות ויש להניח תשתית ראייתית של ממש. במקרה זה, המבקשים לא הצביעו ולוּ על מקרה אחד בו לא נאכף הדין, וכל טענתם היא אך בגדר ספקולציה.

דיון והכרעה

7.סעיף 74 קובע כי: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו". מכאן כי בבוא בית המשפט להחליט באם להיעתר לבקשת נאשם, להורות לתביעה לגלות מסמך מסוים, עליו לקבוע תחילה כי המסמך, הנתון או המידע שגילויו מבוקש מהווה "חומר חקירה", וכי חומר חקירה זה "נוגע לאישום" וקיים בידי התובע.

8.אכן, למונח "חומר חקירה" ניתנה בפסיקה הגדרה גמישה, שיישומה תלוי במבחני שכל ישר והגיון ועל פי נסיבותיו של כל מקרה. ככלל, המונח "חומר חקירה" הורחב גם גם למקרים שבהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית. כל זאת, על מנת שלא לפגוע בזכותו של הנאשם למשפט הוגן וליתן לו את ההזדמנות המלאה להתגונן מפני האשמה שיוחסה לו. ואולם, בד בבד, נקבע כי אין לאפשר שימוש בסעיף 74 להטרדת התביעה בבקשות שעניינן חשיפת מידע שהקשר בינו לבין כתב האישום קלוש (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' ביה"ד הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4), 625 (2003)).