מדינת ישראל נ' בניון

ביום 7.11.2016 הורשע הנאשם בעבירה על סעיף 210 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 .

על פי כתב האישום בו הודה הנאשם הוא הצטווה להרוס את הבניה הבלתי חוקית ברח' שמעון פינקל 3 בבאר שבע במסגרת תיק תו"ב 11513-09-11 שגם בו הורשע באותה עבירה שכן הוא עוסק בהפרת צו שניתן במסגרת תיק 1057-07 .

כחודש לאחר המועד שבו היה אמור הנאשם לבצע את ההריסה, הוגשה בקשה לארכה. די היה בכך כדי להורות על דחיית הבקשה, אולם, למען הזהירות התבקשה גם תגובת המאשימה אשר מצידה מתנגדת להארכה.

דינה של הבקשה להידחות.

הכלל הוא כי צווי הריסה יש לבצע לאלתר וזאת על מנת להפסיק כל פעילות עבריינית. סעיף 207 לחוק הסמיך את בית המשפט לתת ארכה שכזו אך ורק מקום שראה טעם לעשות כן.

כך, ברע"פ 5086/97 , בן חור נ' עיריית תל אבי יפו ואחרים [פד"י נ"א (4), 625 , 645]:

"אף בחוק התכנון והבניה עצמו מצוי איזון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי. כך קובע סעיף 207 לחוק כי גם במקרה שבו נותן בית-המשפט צו הריסה, רשאי הוא "לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן". משמע, שבית-המשפט רשאי לעשות "איזון לשעה", בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט".

בענייננו מדובר בהפרת צו שניה שבה הורשע הנאשם ועתה נראה כי זו הפעם השלישית שבה מפר הנאשם את הצו שכן הבקשה עצמה הוגשה באיחור של חודש ימים. בנסיבות אלה לא ניתן לעשות עוד "איזון לשעה" . מדובר בצו הריסה שהמועד לביצועו נקבע לראשונה ליום 13.7.2008. מאז חלפו כמעט עשר שנים ועל כן נראה כי אין כל מקום ליתן ארכה נוספת.

גם אם הנאשם עשה מאמצים כעולה מתוך בקשתו, לא ניתן להיעתר לבקשה הן לאור הדרך שבה הוגשה והן לאור העובדה שבדרך הופרו כבר שלושה צווי בית משפט.

בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ועל כן היא נדחית.

יחד עם זאת ולפנים משורת הדין ניתנת ארכה עד ליום 1.3.18 לצורך התארגנות בלבד.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ח, 23 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.