תו"ב 62189-07-13 מדינת ישראל נ' נעים

בדיון מיום 08.04.14 התייצבה הסניגורית והנאשם לא התייצב, בטענה כי לא חש בטוב ולכן הדיון נדחה.

בדיון מיום 02.09.14 לא התייצבו הנאשם והסניגורית. בהודעה לאחר מכן נמסר על ידי הסניגורית כי הנאשם ובא כוחו שכחו את מועד הדיון בשל מצב המלחמה.

בהחלטה מיום 01.10.14 נקבע הדיון ליום 28.10.14. החלטה זו נמסרה כדין לב"כ הנאשם. הנאשם וב"כ לא התייצבו גם לדיון זה.

בהחלטתי מאותו מועד - 28.10.14, קבעתי שהסניגורית תבהיר לבית המשפט בתוך 10 ימים מדוע לא יוטלו עליה הוצאות, נוכח העובדה שכבר שני דיונים בוזבזו לשווא, בכך שלא התייצבה לדיונים והתיק נקבע לדיון נוסף ליום 02.12.14.

ביום 02.11.14 הגישה ב"כ הנאשם הודעה, לפיה החלטת בית המשפט מיום 01.10.14 במסגרתה נקבע דיון ליום 28.10.14 התקבלה במשרדה רק ביום 30.10.14. לטענתה, ההחלטה נמסרה על יד הדוור של רשות הדואר למשרדו של עו"ד מיכאל רביבו במקום למשרדה של ב"כ הנאשם, והמזכירה במשרדו לא הבחינה בטעות. ב"כ הנאשם צירפה להודעתה תצהיר מזכירת עו"ד מיכאל רביבו לפיו החלטת בית המשפט מיום 01.10.14 התקבלה במשרד עו"ד מיכאל רביבו במקום למשרד ב"כ הנאשם, הסמוך למשרדם והיא לא הבחינה בטעות, עד אשר הדוור של רשות הדואר לקח את ההחלטה ומסר לב"כ הנאשם.

יודגש, כי בתיק בית המשפט שני אישורי מסירה לעו"ד נאור: האחד נשלח ביום 4.9.14 ונחתם ביום 10.9.13, השני נשלח ביום 2.10.14 ונחתם ביום 12.10.14. עו"ד נאור הגיבה ביום 1.10.14 להחלטה בפרוטוקול מיום 2.9.14. מכאן עולה כי הפרוטוקול היה בידיה באותו מועד, שהרי אחרת, לא היתה יודעת כי עליה להסביר את העדרותה מהדיון הקודם ממנו נעדרה. חרף זאת, לא התייצבה לדיון הנדחה שנקבע באותו פרוטוקול. מדובר כבר בדיון שני אליו לא התייצבה הסניגורית והדיון בוזבז לשווא. לגבי הדיון הראשון הודתה הסניגורית בשכחה שהביאה להיעדרות. בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לחייב את עו"ד נאור בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה, בשיעור מתון של 500 ₪.

הסכום האמור יופקד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום.

הדיון קבוע למענה ליום 2.12.14 שעה 8:30.