מדינת ישראל נ' ציאם

לפני בקשה להורות על ביטול כתב האישום בשל אכיפה בררנית, וזאת מכוחה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק.

רקע כללי

1. בתיק זה הוגש כנגד המבקש - הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בשל אי קיום צו הריסה או התאמה שניתן בגזר הדין בת.פ. 6008/99.

2. קדמה לכתב אישום זה הרשעה בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה) בגין בניית מבנה בשטח של 100 מ"ר בשכונת סילוואן ללא היתר (ת.פ. 6008/99). במסגרת גזר הדין, הוטל על הנאשם להתאים את הבניה להיתר, לרבות בדרך של הריסת הבניה החורגת מההיתר.

3. לאחר שהנאשם לא קיים את צו ההריסה או ההתאמה שניתן בגזר הדין, הוגשו נגדו במהלך השנים 4 כתבי אישום בשל אי קיום צו של בית המשפט בת.פ. 6008/99, והנאשם הורשע בעבירה זו ארבע פעמים.

4. ביום 18.1.16 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בתיק זה, במסגרתו הואשם זו הפעם חמישית בביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, בכך שלא קיים את צו בית המשפט בתקופה שמיום 22.9.15 עד ליום 29.12.15.

    

   טענות הנאשם

5. את בקשתו לביטול כתב האישום מבסס הנאשם על הטענה כי המאשימה "רודפת" את הנאשם ובני משפחתו בשל השתייכותם ללאום הערבי, תוך שהיא משמשת כלי בידי גופי ימין קיצוניים הפועלים לגירוש התושבים הערביים משכונת סילוואן.

6. הנאשם טוען כי המבנה נמצא בשכונת סילוואן, אשר הפכה בשנים האחרונות למוקד סכסוך פוליטי בין תושבי המקום לבין המתיישבים היהודים בשכונה. עירית ירושלים נמנעת מלנקוט בהליכים פליליים נגד הבתים הרבים בהם מתגוררים יהודים, ואילו כאשר מדובר בבתים של ערבים, המאשימה אינה מהססת לנקוט בכל הליך אפשרי.