תו"ב 59130-11-10 מדינת ישראל נ' סבן יעקב - ציוד לבנין בע"מ ואח'

1. בפני בקשה מכח סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965, להארכת מועד ביצועו של צו הריסה שניתן במסגרת גזר דין בתיקים דנא.

צו ההריסה מתייחס למבנה בחלקה 121 גוש 6178 והמועד לביצועו, להארכות מספר הארכות, הינו 23.12.14 (להלן – "צו ההריסה").

2. מועד ביצועו של צו ההריסה נקבע במסגרת גזר הדין בתיק זה, ביום 27.3.14. ראוי להדגיש כי מקורו של הצו לפני למעלה מעשר שנים(!) והכל כמפורט בהרחבה בגזר הדין (ראו סעיף 3).

במסגרת הכרעת הדין הורשעו הנאשמים במספר עבירות וביניהן הפרת צוים שיפוטיים ושימוש חורג. המדובר בעסק מסחרי רחב מימדים המשתרע על למעלה מ-4,000 מ"ר, כאשר צו ההריסה מתייחס כאמור לחלקה אחת מתוך מספר חלקות שבשימוש המבקשים.

3. הנאשמים ערערו על הכרעת הדין וגזר הדין אך ערעורם נדחה בפסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 23.9.14. אף רשות ערעור שהגישו הנאשמים לבית המשפט העליון נדחתה, ללא צורך בתגובה, ביום 8.12.14. במהלך ההליכים הערעוריים עוכב ביצוע צו ההריסה.

עוד יצויין כי ביום 11.7.14 החלטתי להורות על עיכוב ביצוע הצוים השיפוטיים בייחס להגבלת השימוש ב-9 חודשים, נוכח עתירה מינהלית תלויה ועומדת בענין זה. ביחס לצו ההריסה הוחלט, בין היתר, כי בהינתן שהעתירה המינהלית כלל לא מבקשת סעד בנוגע אליו, תינתן ארכה לצרכי התארגנות בלבד, ארכה שחלפה זה מכבר.

4. כעת, שוב, עותרים הנאשמים להארכת מועד בשישה חודשים "לפחות" כלשונם. הבקשה ארוכה, משחזרת בחלקה הארי טענות שהועלו במסגרת הבקשה הקודמת להארכת מועד, וכן בערעורים. אציין בתמצית את עיקר הטענות הרלבנטיות, המתייחסות לנסיבות חדשות, אם בכלל, מאז החלטתי מיום 11.7.14 (וברור כי דחיית הערעורים אינה נסיבה חדשה רלבנטית).

הנאשמים טוענים כי ביום 17.8.14 פנו לועדה המקומית בבקשה נוספת למתן היתר בניה למבנה נשוא צו ההריסה. לטענת הנאשמים זו נמנעה מלדון בבקשתם ולכן פנו ביום 16.12.14 לועדת הערר כי תדון בבקשה.

עוד מצויינת העתירה המינהלית שהוגשה אך כאמור אינה היא רלבנטית שכן אינה כוללת כל סעד ביחס לצו ההריסה ושלל טענו שכבר נדחו, דוגמת אכיפה בררנית ועוד.

הנה כי כן, הטענה היחידה שהינה "חדשה" הינה הגשת בקשה להיתר לפני כארבעה חודשים, שטרם טופלה (סעיפים 69-74 לבקשה). לשיטת הנאשמים, ניתן לקבלת היתר בניה למבנה נשוא צו ההריסה.