תו"ב 51135-08-10 ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון נ' עוידאת

1.ביום 29.03.2012 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בבניית מבנה מבניה קשיחה בחלקו בעל שתי קומות בשטח כולל של כ – 300 מ"ר (להלן:"העבודות") , עבודות שבוצעו במהלך חודש יוני 2010 או בסמוך לכך, במקרקעין הנמצאים במגרש 1207 בתחום תוכניות ג/9858 במג'דל שמס (להלן:"המקרקעין"). ביום 05.11.2012 נגזר דינו של המבקש ובין היתר, הוא חויב להרוס את הבנייה הבלתי חוקית תוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין, דהיינו, עד ליום 05.11.2013, אלא אם כן יקבל היתר כדין עד למועד זה.

2.בניית המבנה הבלתי חוקי נעשתה, כאמור לעיל, ללא היתר ובסטייה מהוראות תוכנית לפי סעיף 204(א) + (ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן:"החוק").לטענת המבקש אין כל מניעה תכנונית לקבל היתר לבניית המבנה וקבלת ההיתר מתעכבת בשל עמדת מנהל מקרקעי ישראל. עוד טען, כי לא נעשה במבנה כל שימוש דהיינו, לא מופק ממנו שום רווח. המבקש הוסיף וטען, כי הוגשה בקשה להיתר בנייה, שולמו אגרות והיטלים, אולם, הדבר היחיד המשהה את קבלת ההיתר הינו עמדת מנהל מקרקעי ישראל. המבקש מציין, כי הינו נשוי, אב לילדים ואין כל עבר פלילי.

לטענת המשיבה, המדובר בבניה על מקרקעין שייעודם למגורים, אשר קיימת לגביהם מחלוקת קניינית בין מדינת ישראל לבין הוקף הדרוזי ברמת הגולן, ולכן לא ניתן להשיג היתר בנייה, נוכח עמדת המנהל. המשיבה מציינת כי מדובר בבנייה של מבנה למגורים רחב ידיים ובעל נראות בולטת, בשטח של כ – 300 מ"ר.

לטענת המשיבה, בקשת המבקש נבחנה על ידי הועדה המקומית והועברה לתגובת רשות מקרקעי ישראל ומשהאחרונים הודיעו על התנגדותם לבקשה בשל המחלוקת הקניינית על המקרקעין, נדחתה בקשתו להיתר הבניה. למרות שההתנגדות היתה ידועה למבקש, החליט הוא לבנות.

3.ביום 20.12.2012 הגיש המבקש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין במסגרת ע"פ 40809-12-12 בבית המשפט המחוזי נצרת. בהמשך חזר בו מהערעור ביחס להכרעת הדין.

ביום 01.09.2013 דחתה כב' השופטת אסתר הלמן בשבתה כערכאת ערעור , את ערעורו של המבקש, ופסק הדין נותר על כנו.

4.ביום 05.12.2013 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה. נתבקשה תגובת המשיבה בתוך 10 ימים. ביום 05.01.2014 הגישה המשיבה את תגובתה לאחר קבלת ארכה מטעם בית המשפט להגשת התגובה, כבקשתה. ביום 03.07.2014 , במעמד הצדדים ולאור טענתה של המשיבה, הורה בית משפט נכבד זה, שהמבקש יגיש תצהיר עורך התוכנית בצירוף המסמכים של מהנדס הועדה ואיפשר למשיבה להגיש תגובתה, ככל שתראה צורך בכך.

5.ביום 15.07.2014 הגיש המבקש תצהיר איש המקצוע, של האדריכל בריק מחמוד בו פירט את התוכנית ואת הבקשה להיתר בבקשה דנן.

ב"כ המשיבה צירפה תגובתה ביום 24.07.2014 , שם התנגדה לתצהיר שצירף המבקש ולטענתה התצהיר אינו ערוך כקבוע בפקודת הראיות, ולכן ביקשה מבית המשפט "להתעלם ממנו".

ביום 29.07.2014 מסר המבקש תגובתו לטענתה של המשיבה, ובה מבקש לכבד את תצהירו של האדריכל, איש המקצוע מטעמו ולתת לו משקל במתן ההחלטה בבקשתו דנן, להארכת מועד צו ההריסה.

6.בבקשה שלפניי טוענת המשיבה שהבקשה אינה עומדת בדרישות ובתנאי הסף לפי סעיף 207 לחוק, ועל פי סעיף 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט – 2008 ) ( להלן: "התקנות") בית המשפט אינו רשאי לדון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים כמפורט בתקנות, כמפורט להלן:

(א).הבקשה הוגשה בחלוף המועד, ולאחר כניסת הצו לתוקף ( בניגוד לתקנה 2(א) לתקנות). הבקשה הוגשה בחלוף למעלה מחודש ימים מיום כניסת הצו לתוקף, ובחלוף כחודשיים לאחר המועד הקבוע בתקנות.

(ב).לא צורף לבקשה תצהיר איש מקצוע כקבוע בפקודת הראיות והמבקש לא צירף את כל האסמכתאות התכנוניות הנדרשות.

(ג).הבקשה הוגשה ללא תגובת המשיבה (בניגוד לתקנה 3 לתקנות).

לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי תכלית החוק מחייבת ביצוע צווים במועדם, ובענייננו המבקש הגיש בקשה להיתר אשר נבחנה על ידי הועדה המקומית ונדחתה, ולמרות הדחייה בחר לבנות, תוך שקובע הוא עובדות בשטח.

עוד טוענת המשיבה, כי ביום 26.05.11 החליטה הועדה המקומית לאשר למבקש, בתנאים, בקשה להיתר מספר 20910024. בין יתר התנאים להיתר הבניה המבוקש, נדרש המבקש אישור מנהל מקרקעי ישראל. אישור בתנאים שהמבקש לא צירף לבקשה דנן.