בפני בקשת הנאשם (המבקש) לזמן 8 עדי הגנה מטעמו.
המאשימה (המשיבה) מתנגדת לבקשה, שכן לגישתה אף אחד מן העדים המבוקשים איננו דרוש לצורך בירור ההליך הפלילי המנהל כנגד הנאשם, וזאת בשים לב לעובדות המפורטות בכתב האישום שעניינן הפרת צו שיפוטי, ובשים לב לכפירתו של הנאשם (המבקש) בכתב האישום.
מנגד טוען המבקש בתגובה שהוגשה על-ידו על פי החלטת בית המשפט מיום 25/9/2016, כי העדים המפורטים בבקשתו דרושים לו, בין היתר, לצורך ביסוס טענותיו בדבר הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית.
הליך זה הינו ההליך השלישי המתנהל כנגד הנאשם בעניינו של המבנה, אשר נבנה על ידו בסמוך לחוף מי עמי בעיר אשדוד (בגוש 9 חלקה 2061).
בתיק עמ"ק 1332/99, בו הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין ביצוע עבירות בנייה על פי חוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965, גזר בית המשפט על הנאשם, בין היתר, צו ולפיו עליו להרוס את עבודות הבנייה שבוצעו בסטייה מן ההיתר שניתן לבניית מבנה במקרקעין.
היות והנאשם לא ביצע את ההריסה, בהתאם לגזר הדין שהושת עליו בעמ"ק 1332/99, אזי הוגש כנגדו כתב אישום נוסף במסגרת תיק חע"מ 2877/05 ובו הואשם הנאשם בביצוע עבירה של הפרת צו שיפוטי. בתיק זה הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של הפרת צו שיפוטי.
במסגרת הליך זה, העלה הנאשם בין היתר טענה להגנה מן הצדק ובית המשפט מצא טענה זו כמשוללת יסוד כמפורט להלן:
"טענה נוספת במסגרת טענת הנאשם ל"הגנה מהצדק" הינה הטענה המתייחסת להתנהגות הרשויות. לטענת הנאשם, עובדי העירייה ונציגיה לא דרשו מהנאשם לבצע הריסה של חלק כלשהו מהמבנה. נציגי העירייה אף סייעו לנאשם בניסיונות לקבל היתר למבנה, מבלי לבוא בטענות כלפיו ביחס למבנה במתכונתו.
טענה זו של הנאשם, אשר עלתה כטענה המרכזית בתשובתו לכתב האישום, התבררה כטענה נעדרת כל יסוד עובדתי. טענה זו מצאה ביטוי דל בלבד בעדותו של הנאשם. גם כך, אין מקום לקבל עדות הנאשם, שכן עדות זו לא עשתה רושם כמהימנה, והיתה רצופה בתשובות מתחמקות. בניגוד לטענותיו הכלליות של הנאשם בדבר הבטחות או אמירות של מי מנציגי העירייה, הרי שמתוך הראיות שהובאו עלה, כי איש מנציגי העירייה לא הבטיח לנאשם, לאחר מתן צו ההריסה, כי הוא יהיה פטור מקיומו של הצו. כך גם עלה מהראיות, כי נציגי העירייה לא הורו לנאשם שלא לבצע את צו ההריסה. כמו כן, לא היה מדובר בעידוד מצד העירייה שלא לבצע את הצו.
אכן, נושא המבנה שהקים הנאשם, בסטיה מהיתר, העסיק גורמים שונים בעירייה וכן העסיק את וועדות התכנון השונות. על הפרק עמדו מספר הצעות שהועלו אשר מטרתן היה לבחון אפשרות לעשות שימוש במבנה או בחלקו. הניסונות האמורים לא צלחו. עצם העובדה שגורמים שונים בעירייה או בוועדות התכנון ביקשו לסייע לנאשם בניסיונותיו להכשיר את המבנה, כולו או חלקו, לא מהווה אישור מצד גורמים אלו כלפי הנאשם, להמשיך ולהחזיק בנכס גם במצב הדברים שאירע בפועל, בו הניסיונות לא צלחו, ולא ניתן כל אישור לאותו חלק של המבנה שנבנה בסטיה מהיתר. כמו כן, איש מהגורמים שטיפל בעניין, לא אישר לנאשם שלא לבצע את צו ההריסה.
מעבר לנדרש יצוין, כי מדובר במקרה זה בצו שיפוטי של בית המשפט המוסמך, אשר הורה על הריסת בניה בלתי חוקית. לפיכך, גם אילו היה מוכח כי מי מנציגי העירייה או וועדת התכנון עודד את הנאשם שלא לבצע את הצו או היה מאשר לו שאין הוא צריך לבצעו (דבר שלא הוכח, אלא ההיפך) הרי שמדובר היה בפעולה נעדרת כל סמכות, אשר אין לתת לה משמעות בעניין חובת הנאשם בביצוע הצו. לנאשם היה ברור, כי הגורם היחיד המוסמך לדחות את מועד ביצועו של צו ההריסה הוא בית המשפט אשר הורה על מתן הצו. ואכן, הנאשם פנה לבית המשפט בבקשות למתן אורכה ואף קיבל מספר אורכות. במצב דברים זה, אמירות נטענות של מי מנציגי העירייה או הוועדה לתכנון, אינן יכולות להקים לנאשם הגנה ביחס לאי קיומו של צו שניתן על ידי בית המשפט.
לפיכך, יש לדחות גם את טענת הנאשם בדבר "הגנה מהצדק" המתבססת על התנהגות הרשויות, הואיל והוכח מתוך הראיות, כי התנהגות הרשויות לא כללה כל הבטחה, עידוד או מצג היכול ליצור אצל הנאשם את ההבנה כי הוא פטור מקיום צו בית המשפט."
