תו"ב 48087-09-12 ועדה מקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם נ' דבאח ואח'

לפני בקשה לעיין מחודש בהחלטתי מיום 27.10.14 במסגרתה הוריתי על חיובה של המבקשת (המאשימה) בהוצאות המשיבים (הנאשמים) בסך 7,000 ש"ח לכל אחד. הוריתי כך לאור העובדה שעד התביעה היחיד שהנו עובד המאשימה (המפקח) בחר שלא להתייצב לדיון הוכחות, הגם שבקשה שהוגשה בשמו לדחות את מועד הדיון נדחתה. לאור התנהגותו של העד נאלצתי לדחות את ישיבת ההוכחות וזמן שיפוטי שהוקצה לעניין זה ירד לטמיון, כמו גם שהנאשמים וסנגורם הוטרחו לשווא.

כעת טוענת המבקשת כי סכום הוצאות שנפסקו גבוה מהסביר והמקובל וכן מדגישה שאחד הנאשמים כלל לא התייצב לדיון ומכאן שאין הצדקה לחייבה בהוצאות ביחס אליו. עוד טוענת המבקשת כי היא מופלית לרעה שעה שהנאשם שלא התייצב לדיון לא חויב הוצאות לטובתה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מקום בו לא נקבע שהתשלום יהא לטובת אוצר המדינה, אין מקום לתשלום ענישתי, אלא עליו לבטא פיצוי בשל נזק שנגרם.

לאור כך עותרת המבקשת לביטול ההוצאות ולחלופין להפחתת הסכום וקביעה שישולם רק לידי הנאשם שהתייצב לדיון.

ב"כ המשיבים מתנגד לבקשה וטוען כי התנהגות המפקח "היא התנהלות חסרת תום לב המאריכה לשווא את הדיון" והיה אפוא הצדק לשיטתו בפסיקת ההוצאות. ב"כ המשיבים טוען שאין לעבור לסדר היום מקום בו עובד המאשימה אינו מתייצב לדיון הוכחות אליו זומן, בשל כך "שיש לו לימודים". עוד טוען הסנגור כי בית המשפט הקל עם המאשימה שעה שלא הורה על זיכוי הנאשמים, אלא בחר באפשרות של דחיית הדיון וחיוב בהוצאות. הסנגור טוען עוד שאין מקום להידרש להחלטה פעם נוספת לאחר שניתנה במעמד הצדדים "וניתנה אפשרות לשני הצדדים להגיב ולומר את דבריהם בטרם מתן ההחלטה".

"כידוע, מוסד העיון הנוסף בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים הוא כולו יציר הפסיקה (בשונה מהחלטה שניתנה במעמד צד אחד) ומושתת על סמכותו הטבועה של בית המשפט לשוב ולבחון את החלטותיו מעת לעת בהתאם לשינוי הנסיבות (וכל זמן שלא ניתן פסק דין סופי)" (בש"פ 617/13 איתן יוסף נ' מדינת ישראל (27.1.13)). אכן, בהיעדר הסמכה מפורשת בחוק, יכולתו של בית המשפט לבחון מחדש את החלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, הנה מצומצמת ומוגבלת למקרים של שינוי נסיבות, או של "טעות טכנית ברורה והעמדתו על טעותו תגרום לשינוי ההחלטה בלא צורך בפניה לערכאת הערעור" (חמי בן נור וטל חבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, 2012), 427 וכן עע"ם 6705/12 הרננדס נ' משרד הפנים (16.10.12) שם תוקנה טעות בהחלטה שעניינה קביעת תאריך בפרט מסויים).