תו"ב 46985-05-10 ועדה מקומית לתכנון צפת נ' שדה

הנאשם הודה ביום 10.6.2015 בעובדות כתב האישום המתוקן מאותו יום, לפיהן ביום 6.11.2007 או בסמוך לכך הוא בנה תוספת קומה המשמשת למגורים בשטח של 70 מ"ר ללא היתר. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. נטען עוד בכתב האישום כי הבניה והשימוש, למטרת מגורים, נוגדים את ייעוד המקרקעין שהוא ייעוד מסחרי, אולם הנאשם לא הואשם בעבירה בענין סטיה מתכנית לפי סעיף 204(ב) לחוק.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין. 

1.         מתחם העונש ההולם

א.         הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע  1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב.         מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה בלתי מבוטלת בערך החברתי הנפגע: בניית קומה בהיקף 70 מ"ר ללא היתר. המאשימה טענה כי מדובר בבנייה בעיר העתיקה של צפת, בעלת צביון מיוחד, המצריכה אישור של ועדה אדריכלית; אלא שהטענה נטענה בעלמא, ללא בסיס בראיות.