תו"ב 45097-10-13 ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון נ' אבראהים

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו נאשם בעבירה של אי קיום צו הריסה-בכתב האישום נטען כי בהתאם לגזר הדין בתיק 5046/04 היה על הנאשם להרוס מבנה שבנה ללא היתר(יציקת כלונסאות בשטח של כ-150 מ"ר) וזאת עד יום 11.10.06. הנאשם לא רק שלא הרס את המבנה, אלא גם המשיך בבנייתו והשלים את קירות המבנה עד השלמת שלד לפני יציקת הגג. צו ההריסה הוארך במסגרת עמ"א 407-08-07 עד יום 24.5.11 ולאחר מכן במסגרת ע"פ 14183-07-08 נקבע כי על הנאשם לבצעו עד יום 12.4.11 ואולם עד יום 18.2.13, לא ביצע הנאשם את ההריסה ולא קיבל היתר כדין.

כתב האישום התייחס גם לעבירה נוספת של ביצוע עבודות בניה ושימוש טעוני היתר ללא היתר ואי קיום צו שיפוטי להפסקת עבודות-בהתאם לצו הפסקה שיפוטי בתיק 113/04 היה על הנאשם להפסיק עבודות בניה שבעת מסירת הצו עמדו על יציקת כלונסאות בתחום בשטח של כ-150 מ"ר. למרות הצו, הנאשם המשיך בעבודות ללא קבלת היתר והשלים את המבנה ע"י ביצוע עבודות גמר-תקרה, טיח ,חלונות ודלתות ומאז 18.2.13 אף עושה שימוש חורג למגורים במבנה ללא היתר.

2.הנאשם העלה טענות מקדמיות וביקש לבטל את כתב האישום מחמת הצדק:

א. לטענת הנאשם, הוא זומן ליתן גרסה ובמהלכה הגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה. הבקשה הוגשה בנוהל המקובל, לטענתו, באופן בו, מאחר שמדובר בתושבים שאינם דוברי עברית, טופס הבקשה מוגש לוועדה המקומית אשר מגישה תגובתה ומעבירה אותו לביה"מ. במקרה דנן, הוועדה לא הגישה את הבקשה לביה"מ והנאשם לא קיבל כל הודעה שבקשתו להארכת המועד לא התקבלה.

ב. הנאשם העלה טענת התיישנות ,בכך שחלפו 5 שנים מאז סיום ביצוע עבירות הבניה נשוא האישום

ג. הנאשם טען כי הועמד לדין על עבירה שכבר הורשע בה במסגרת תיק 407-08-07.

ד. הנאשם טען כי למרות שהגיש בקשה להיתר ביחס לבניה בשטח המיועד למגורים, הבקשה לא אושרה אך בשל סכסוך בעלות עם מנהל מקרקעי ישראל ביחס לאדמות הכפר מסעדה. הסכסוך בא על פתרונו רק לאחרונה במסגרת הסכם פשרה עם המנהל, אשר קיבל תוקף של פסק דין בביה"מ העליון.

3.המאשימה התנגדה לבקשה, הכחישה את הנוהל הנטען כאילו הבקשות להארכת מועד צווי הריסה מוגשות לביה"מ ע"י הועדה אשר אף עוקבת אחריהן וטענה כי מכל מקום, אחריותו של הנאשם לברר תוצאות בקשה שהגיש. ביחס לטענת ההתיישנות נטען כי מדובר בטענה עובדתית שיש לבררה במהלך שמיעת התיק. המאשימה הכחישה את הטענה כי האישום השני מתייחס לעבירה בה כבר הורשע הנאשם וטענה כי ככל שתתקבל הטענה, יהיה בכך היתר להמשיך ולהפר צו שיפוטי תוך חסינות מפני עבירות חוזרות ונשנות.

דיון

4.הגנה מן הצדק" הינה דוקטרינה המאפשרת לביהמ"ש, במקרים מסוימים בהם ניהול ההליך הפלילי עומד בניגוד לעקרונות של צדק והגינות משפטית, לבטל כתב אישום.

כיום מעוגנת הגנה זו במסגרת סעיף 49 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

ההלכה הפסוקה הינה שהגנה זו תקום במקרים בהם יהיה בקיום ההליך הפלילי כדי להוות פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות (ע"פ 4917/02, 4909, 4855 מדינת ישראל נ. בורוביץ ואח' פ"ד נט(6) 776, 803-809. להלן: "פס"ד בורוביץ").