תו"ב 43929-06-13 ועדה מקומית לתכנון ובנייה לב הגליל נ' ח'טיב

בשנת 2014 הורשע המבקש בעבירות שעניינן אי קיום צו שיפוטי (סעיף 210 לחוק התכנון והבניה), וכן שימוש חורג במקרקעין ללא היתר (סעיף 204 לחוק התכנון והבניה). בחודש 7/14 נגזר דינו של המבקש והוטלו עליו שישה חודשי מאסר, לנשיאה בעבודות שירות, וכן קנס בסך 50,000 ש"ח.

1.  

2. בעת עותר המבקש "לתיקון פסק הדין" באופן שייקבע כי לא דבק קלון במעשיו. המבקש טוען כי "בהיסח הדעת עניין הקלון לא קיבל ביטוי במסגרת פסק הדין" והתבקש תיקון כאמור.

    

3. ביקשתי את תגובת המבקש לשאלת הסמכות להידרש לבקשה זו "בכלל וכעת בפרט" אך לא נתקבלה כל תשובה.

4. המאשימה הגיבה מיוזמתה וציינה כי בית המשפט סיים את מלאכתו ואינו רשאי לשנות את פסק דינו. כן ציינה המאשימה כי שאלת הקלון אינה נבחנת בחלל ריק, אלא תוך בחינה קונקרטית של הנסיבות, ולאור כך שגזר הדין לא עסק בשאלה זו אין מקום לעשות כן כיום.

    

5. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ראיתי לדחות את הבקשה. ראשית, ברי שאין מדובר בתיקון פסק הדין והיעדרו של דיון בשאלת הקלון לא היה "בהיסח הדעת" – כנטען – אלא בשל כך שהדבר לא עלה כלל במסגרת טיעוני הצדדים וממילא אפוא שלא נדרשה התייחסות לנושא.

    

6. כמו כן, כידוע "קביעת הקלון אינה ענין ערטילאי. אין היא דבר שבעקרון. היא אינה נערכת בחלל ריק, ולעולם כפופה להקשר ולנסיבות. אין זו הצהרה כללית, אשר כוחה יפה לכל ענין ומטרה. השלכותיה ממוקדות. תכליתה קונקרטית. וקודם שתכלית זו מתקימת, אין כל משמעות לעיסוק בשאלת הקלון. הניתן לבחון את מידת התאמתו המוסרית של אדם לתפקיד פלוני, שעה שאינך יודע מה עיסוק יבקש לעצמו ביום מן הימים, אם בכלל? לא זו בלבד שאין בדבר טעם, אלא שהכרעה המתקבלת טרם זמנה חוטאת לרוח הדין," (בג"ץ 5699/07 פלונית (א) נ' היועץ המשפט לממשלה (26.2.08)).