תו"ב 40767-03-14 עירית נתניה נ' גויטע

בפני בקשת הנאשם להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה השיפוטי אשר הוטל עליו במסגרת גזר הדין מיום 6.11.16, ואשר מועד כניסתו לתוקף היה ביום 6.12.16, למשך 3 חודשים.

יוער כי הבקשה הוגשה ביום 6.12.16 ובהחלטתי מיום 10.12.16 הוארך המועד עד ליום 25.12.16 על מנת לאפשר את הגשת תגובת המאשימה, אשר הוגשה ביום 20.12.16.

הנאשם תמך בקשתו בכך שבגזר הדין נאמר כי ככל שתוגש תוך פרק הזמן שבין יום מתן גזר הדין ליום כניסת הצו לתוקף בקשה להיתר ביחס לבניה שלגביה ניתן הצו יוכלו הצדדים לבא בדברים בענין הארכת מועד כניסתו לתוקף.

הנאשם טען כי אדריכלית מטעמו, אשר החליפה את האדריכל המקורי אשר טיפל בעניינו, נפגשה עם מנהלת אגף תב"ע והשבחה אצל המאשימה וקבלה את אישורה העקרוני להגשת תב"ע בסמכות הועדה המחוזית הדרושה לשם הכשרת הבניה.

הנאשם הפנה אל סמכותו של בית המשפט להאריך את מועד כניסתם לתוקף של צוי הריסה, הגם שפסק הדין אשר צוטט בבקשתו עוסק בצו הריסה מנהלי ולא שיפוטי כבנדון דידן, וטען עוד כי סבר בתום לב במועד ביצוע עבודות הבניה כי מדובר רק בשיפוץ למבנה קיים שאינו טעון היתר וכי כ"אזרח הקטן" לא היה מודע לחובה קבלת היתר שלא לשם בנית מבנה חדש ואף טען כי מדובר בפגם בכוונה הפלילית שבבסיס העבירה שעבר.

עוד הזכיר הנאשם את הפגיעה הכלכלית הצפויה לו בשל ההריסה הצפויה של חלק מן העסק ממנו הוא מתפרנס וביקש לקבל הזדמנות אמיתית להכשרת הבניה.

המאשימה מצידה העלתה טענות מקדמיות בדבר העובדה שהבקשה לא הוגשה במועד הקבוע לכך בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט – 2008, כי לא נתמכה בתצהיר איש מקצוע אודות המצב התכנוני של הנכס ומצב הליכי הרישוי וכי לא צורפו לה המסמכים הנוגעים לענין – לרבות הללו הנזכרים בה.

לגוף הענין טענה המאשימה כי מדובר במי שהוגש נגדו כתב אישום ביום 20.3.14, הורשע במיוחס לו ביום 19.7.15 ולאחר דחיות חוזרות נשמעו הטיעונים לעונש ונגזר דינו רק ביום 6.11.16.

בהקשר זה יש להזכיר כי גם במועד הטיעונים לעונש עלתה מצד הנאשם בקשת דחיה נוספת לשם השמעת הטיעונים לעונש לאחר הכשרת הבניה, אשר נדחתה, משזו נדחתה עלתה לפתע בקשה לחזרה מהודיה שנדחתה אף היא ורק אז נשמעו הטיעונים לעונש ונגזר הדין.

עוד טענה המאשימה כי הבקשה הוגשה ביום כניסת הצו לתוקף וכי בבדיקה שנערכה בועדה המקומית לתכנון ובניה התברר כי עד מועד הגשת התגובה – לאחר מועד כניסתו המקורית של הצו לתוקף – לא הוגשה תב"ע או בקשה להיתר בקשר למקרקעין נושא כתב האישום.

המאשימה הבהירה כי לאור האמור לעיל אין מדובר בהיתר בניה המצוי בהישג יד, כדרישת הפסיקה, ולמעשה טרם קודמו הליכי ההכשרה בכל דרך ממשית.

המאשימה אף הדגישה את העובדה כי מדובר בבניה קלה אשר ההערכות להריסתה פשוטה יחסית וככל שתאושר בעתיד ניתן יהיה לשוב ולבנותה.

המאשימה עותרת לדחית הבקשה ממכלול נימוקיה אף מבלי לקיים בה דיון במעמד הצדדים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה סבור אני כי צודקת המאשימה וכי דין הבקשה להדחות.

כאמור לעיל, מדובר בנאשם אשר ההליך הפלילי מתנהל נגדו במשך למעלה משנתיים ומחצה ואשר מאז הרשעתו בדין חלפה כבר יותר משנה, תקופות במהלכן היה מקום לצפות ממנו לקדם בזריזות האפשרית את הכשרת המצב הקיים – לו זו היתה כוונתו הכנה ולו המצב אליו נקלע נבע מטעות בתום לב וללא זלזול בהוראות הדין.

דא עקא, גם על פי גרסת הנאשם עצמו ולמרות כל הזמן הארוך שחלף תוך כדי ניהול ההליך, טרם הוגשה אפילו הבקשה הפותחת את הליך ההכשרה, לא להיתר בניה ולא לאישור תב"ע המהווה בסיס להכשרה, וכל שנעשה בימים האחרונים בלבד הוא פגישה לבחינת התהליך הדרוש.

גם תוצאת הפגישה על פי גרסת הנאשם מצביעה על כך שבדרך להכשרת הבניה עומד לפניו הליך ארוך של אישור תב"ע בועדה המחוזית לתכנון ובניה אשר תוצאתו אינה ודאית כלל ועיקר ולפיכך ברור כי אין מדובר בהיתר אשר יושג בטווח הקרוב והנראה לעין.