תו"ב 38115-01-15 ועדה מקומית לתכנון ובנייה עירון נ' ג'בארין

עם סיום פרשת התביעה עתר הנאשם לזיכויו בטענת "אין להשיב לאשמה", בשל היעדר הוכחה לכאורה כאמור בסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982 (להלן – "חסד"פ"). בסיום הדיון ביום 22.1.2017 הסכימו הצדדים כי ההחלטה בבקשה תינתן בהעדרם ותישלח אליהם.

רקע

הנאשם מואשם בשימוש ללא היתר לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן – "החוק") בצירוף סעיף 208(א)(1),(2) ו-(7) לחוק.

בכתב האישום נטען כי הנאשם הינו בעל הזכויות בנכס הידוע כחלק מחלקה מס' 12 בגוש 20315 בעיר אום אל פחם (להלן – "המקרקעין"). נטען כי המקרקעין מיועדים לחקלאות וכי לנאשם היתר בניה מס' 91/13 אום אל פחם מיום 26.2.1992 למשק חקלאי כולל דיר ומחסן לתערובת בשטח כולל של 370 מ"ר.

כנטען בכתב האישום, במרוצת השנים הוגדל שטח הדיר ואף התוסף דיר נוסף. על פי כתב האישום, נכון ליום 19.11.2014 עשה הנאשם שימוש בשני מבנים המשמשים לרפת או לדיר, האחד בשטח 132 מ"ר, עשוי מעמודי ברזל עם גג קל מלוחות פח, אשר נבנה לא היתר כדין להלן – "הדיר הראשון"). דיר שני, עשוי מעמודי ברזל עם גג קל מלוחות פח, משתרע על שטח של 700 מ"ר, כאשר 370 מ"ר ממנו הינו בהתאם להיתר הבנייה שנזכר לעיל ואילו יתרת שטח הדיר אינה על פי ההיתר (להלן – "הדיר השני").

יצויין, כי בכתב האישום התייחסה המאשימה למבנים כאל "רפת/דיר". למען הנוחות בהחלטה זו אתייחס לכל אחד ממבנים אלה בשם "דיר", אף אם הוא משמש בני בקר ולא בני צאן.

על פי הנטען בכתב האישום, כיום נמצאים בשימוש הנאשם שני דירים בשטח כולל של 832 מ"ר, כאשר ההיתר המקורי התייחס ל- 370 מ"ר בלבד.

טענת הנאשם