תו"ב 36745-11-09

1.הנאשמת הורשעה בפעם הראשונה בפרשה זו לפני כ-15 שנים, בשנת 2000, בגין יציקת משטח בטון יסוד לבית מגורים בשטח של כ-105 מ"ר במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 3 במגרש 164 בגוש 13960 (כיום גוש 14149 חלקה 113), והוטלו עליה קנס וצו הריסה (ת"פ (צפת) 664/99). הנאשמת לא רק נמנעה מלקיים את הצו השיפוטי; היא הגדילה לעשות והשלימה את בניית הבית מעל משטח הבטון. בשנת 2002 הועמדה לדין הן בגין הפרת צו ההריסה וכן בגין השלמת בניית הבית (ת"פ (צפת) 2511/02). הושתו עליה קנס וצו הריסה בקשר לבית. הנאשמת נמנעה מלקיים את הצווים השיפוטיים. כתב האישום בענייננו הוגש בשנת 2009 בגין הפרת הצו השיפוטי ב-ת"פ 664/99 בפעם השניה. בירור עניינה של הנאשמת בתיק זה התאפיין בבקשות דחייה מטעם הנאשמת ואי התייצבותה לדיונים. לאחר שהתיק הועבר לטיפולו של מותב זה, הנאשמת הודתה ביום 9.7.2014 בעובדות כתב האישום אך ביקשה להשהות את מתן הכרעת הדין על מנת לאפשר לה לפנות בבקשה לעיכוב הליכים. הבקשה לעיכוב הליכים נדחתה. ביום 3.3.2015, הנאשמת הורשעה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום המתוקן מיום 24.6.2012, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

2.סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1.מתחם העונש ההולם

א.הערך החברתי הנפגע

הערכים החברתיים הנפגעים מעבירות בניה ושימוש:

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

הערכים החברתיים הנפגעים בידי הפרת הצו השיפוטי

הערכים הנפגעים בידי הפרת צו שיפוטי הם שלטון החוק ואמון הציבור ברשויות השלטון. "... משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה..." (רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' מלכיאל (23.6.2011)). ניתן לזהות, ברגע שבו נוצרת מציאות שבה אזרחים מרשים לעצמם לראות בצווים של בית המשפט המלצה בלבד ולהימנע מלקיימם, כתחילת הספירה לאחור עד סופה של מדינה דמוקרטית. הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון. "כאשר הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון, הוא מאבד את אמונו באמנה החברתית המשמשת בסיס לחיים משותפים" (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 266 (1993)).