תו"ב 32321-05-13 ועדה מקומית לתכנון דרום השרון נ' ברקן

1.בפניי בקשת הנאשם להורות על זיכויו בתום פרשת התביעה, מבלי לחייבו להשיב על האשמה, בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

2.כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר, בניגוד לסעיפים 145 ו-204(א) יחד עם סעיף 208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

3.על פי העובדות, ביום 6.9.12, נמצא כי הנאשם מבצע שימוש במקרקעין בכפר-סירקין (גוש 4049 חלקה 44) ללא היתר, כדלקמן:

א.בשטח של כ-88 מ"ר חלל גג שהוכשר לצורך שימוש למגורים.

ב.במבנה יביל בשטח של כ-14.4 מ"ר ששימש כמחסן ואשר הוצב ללא היתר כדין.

4.הנאשם כפר בביצוע העבירה וטען: "הכל קיים מלפני שנת 65'. לפני חוק תכנון ובניה ולכן אין צורך בהיתר. אני מדגיש שהשינויים שמתוארים בשימושים, נעשו לפני שנת 65'. אני טוען שהיה היתר כנראה" (עמ' 3, ש' 11).

5.בסיום פרשת התביעה, העלה הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה", במסגרתה טען כי לא הוכחה אשמתו, אף לא לכאורה.

6.הנאשם טען כי הבית קיים מלפני שנת 1965, מועד כניסתו לתוקף של חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965; תיק הבנין לא אותר ועל כן, לא ניתן ללמוד אודות תכנית הבית המקורית; הוא רכש את הבית בשנת 1997 כשהבית כלל כבר את חלל הגג בקומה השניה אשר שימש למגורים; הפרש השטחים המחושבים של הבית (231 מ"ר לעומת 319 מ"ר) המתבטא במסמכי הארנונה (ת/13 משנת 2000 ו-ת/14 משנת 2011) אינו מהווה ראיה לכך שבין השנים האמורות בוצעה בניה בבית או הרחבת השטח שבו; בהעדר המדידות המקוריות שבוצעו לבית ושעל סמכן הוצאו דרישות הארנונה לא הוכח שטחו של הבית; מחוות דעתו של עד התביעה, השמאי תמיר קוטה, מיום 12.10.08 (ת/10), אשר הוגשה בתמיכה להשגה שהגיש הנאשם למנהל מקרקעי ישראל בענין דמי ההסכמה, לא עולה כי נעשה שינוי במבנה הבית ממנו ניתן ללמוד על אשמתו של הנאשם.

באשר למבנה היביל (מחסן שהוצב ללא היתר) טען הנאשם כי לא הוכח שמבנה זה הוצב על ידו דווקא, או שהוצב ללא היתר כדין; מהתצ"א נ/2 כמו גם מעדותו של השמאי תמיר קוטה עולה כי היו בשטח החלקה מבני עזר בשטח של כ-200 מ"ר עוד בשנת 1965; לא הובאו ראיות למיקומו המדוייק של המבנה היביל נשוא כתב האישום וגם מדידת שטחו בוצעה בדרך לא מקצועית ולא מדוייקת.

לאור כל אלה, ביקש הנאשם שלא לחייבו להשיב על האשמה ולהורות על זיכויו כבר בשלב זה.

7.לאחר שעיינתי בבקשת הנאשם, בתשובת המאשימה ובתגובה מטעם הנאשם, ולאחר שקראתי את פרוטוקול הדיון ועיינתי במוצגים, החלטתי לדחות את בקשת הנאשם.