תו"ב 30579-03-12 עירית נתניה - בנייה נ' מ.פ. זנזורי בע"מ ואח'

העבירה נשוא כתב האישום והנאשמים הנוספים על פיו

1.הנאשם 5 (להלן: "הנאשם") הורשע, ביחד עם הנאשמים 1-3, בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין, שבוצעו בפברואר 2012, בסטייה מהיתר וללא היתר, ואשר כללו הגדלה של שטח קומה 6 בכ-85 מ"ר, תוספת קומה 7 בשטח של כ-137 מ"ר ומרפסת פתוחה, תוספת קומה 8 בשטח של כ-43 מ"ר ומרפסת גג בשטח של כ-104 מ"ר.

ביום 17.5.12 הוצא היתר לתוספת שתי קומות, שתי יחידות דיור ובנייה על הגג, ביום 28.2.13 הוצא היתר לשינויים פנימיים וחיצוניים להתאמה למציאות, וביום 6.3.13 הוצאה תעודת גמר.

2.הנאשמת 1 הורשעה בהיותה היזמית, בעלת הזכויות במקרקעין ובעלת ההיתר. הנאשמת 3 הורשעה בהיותה הקבלן המבצע. הנאשם 2 שימש כמנהלן הפעיל של הנאשמות 1 ו-2.

הנאשמים 1-3 הורשעו על פי הודאתם ודינם נגזר בגזר דין מיום 9.11.14 בו ניתן משקל מכריע לנסיבות ייחודיות הכרוכות בהליך הרישוי עובר לביצועה של העבירה, תוך שנמצא כי בשים לב למשקלן המצטבר של נסיבות הרישוי יש מקום להפחתה משמעותית של העונשים שהיו חלים אלמלא אותן נסיבות. בשים לב לאלה הוטלו על כל אחת מהנאשמות 1 ו-3 קנס בסך של 30,000 ₪, על נאשם 2 קנס בסך 10,000 ₪ וכן התחייבויות כספיות.

3.הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בתוקף הוראת סעיף 208(א)(8) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה -1965 (להלן: "החוק"), בהיותו האדריכל עורך הבקשה להיתר והאחראי לביקורת של ההיתר.

בהכרעת הדין:

נקבע כי נוסחו של סעיף 208(א)(8) לחוק מלמד כי האחריות לביצוע הבנייה מוטלת גם על מי שבמעשיו או במחדליו מאפשר לבעל ההיתר בנייה שלא כחוק, ורואה במפורש באדריכל ובמהנדס אחראים לביצוע של עבירות הבנייה, בשים לב לחיוניותם של שירותיהם המקצועיים לתהליך הבנייה. הוטעם כי חובת הפיקוח, והאחריות הנגזרת ממנה, חלות לאורך כל תקופת הבנייה, שראשיתה בתחילת עבודות הבנייה, לאחר מתן ההיתר, ואחריתה בקבלתה של תעודת גמר.

נפסק כי פרשנותו של הנאשם כי מלכתחילה אין הוא אחראי אלא להתאמתן של חמש הקומות הראשונות שנבנו לתוכניות ההיתר, ואילו שתי הקומות הנוספות שנבנו ללא היתר אינן בתחומי אחריות הפיקוח שנטל על עצמו מלאכותית וזרה לתכלית החקיקה. נדחתה הטענה כי איתורן של עבירות בנייה שאינו כרוך בהפעלתה של מיומנות מקצועית מיוחדת מסור לפיקוח על הבנייה, ואינה מתפקידם של בעלי המקצוע. עוד נפסק כי בנייתן של הקומות הנוספות הינה באופן מובהק עניין שהנאשם היה מופקד על הביקורת לגילויה ומניעתה במסגרת חובת הפיקוח העליון המוטלת עליו.