תו"ב 26787-05-15 מדינת ישראל נ' מנשה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה נמשכת של אי קיום צו שיפוטי בניגוד לסעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

המאשימה פירטה בכתב האישום את העובדות וההליכים היוצרים את התשתית העובדתית.

בסעיף 1 נטען כי הנאשם הינו המחזיק והמשתמש בנכס הנמצא ברחוב הרוא"ה 97 ברמת גן (להלן: "הנכס").

בסעיפים 2-3 לכתב האישום התייחסה המאשימה לכתב האישום הראשון (כהגדרתה) שהוגש נגד הנאשם להכרעת הדין שניתנה על יסודו ולגזר הדין אשר כלל צו הריסה וצו הפסקת שימוש לגבי הנכס.

בסעיף 4 לכתב האישום התייחסה המאשימה לצו שהוצא נגד הנאשם ביום 1.4.03 המחייבו להפסיק את השימוש בכל חלקי הנכס שבמתחם, מושא הבקשה.

בסעיפים 4-5 לכתב האישום פירטה המאשימה את ההפרות המיוחסות לנאשם המתבטאות באי מילוי אחר צווי ההריסה והפסקת השימוש ואת העובדה בדבר הגשת כתב אישום שני נגדו בגין אי קיום צווים (ת.פ. 2402/05), ועובדת הרשעתו בתיק זה.

המאשימה המשיכה וטענה בסעיפים 8, 7 לכתב האישום כי ביקורות שערכו מפקחי בניה מטעמה בנכס העלתה כי הנאשם לא ביצע את צו ההריסה ולא הפסיק את השימוש ומשכך ייחסה לו המאשימה עבירה נמשכת של אי קיום צו שיפוטי.

לאחר שמספר בקשות דחייה שיזם הנאשם נעתרו, נקבע הדיון להקראה ליום 28.3.16. כתב האישום הוקרא בפני הנאשם וסנגורו, אשר ביקש לטעון וטען טענות מקדמיות קודם למענה.

טענתו הראשונה של הסנגור הינה כי קיים פגם בכתב האישום בכך שפורטו בו הרשעות קודמות של הנאשם וזאת קודם לקבלת המענה ומכל מקום טרם הרשעתו בעבירה המיוחסת לו בכתב אישום זה. הסנגור טען כי ההרשעות הקודמות אינן רלבנטיות לכתב אישום זה ועמד על הסיכון שבית המשפט יושפע מהן (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 13-17).