תו"ב 25938-06-14 ועדנ מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ' שעבאן

עניינה של החלטה זו בטענת הנאשמת, לפיה אין לחייב אותה להשיב לאשמה.

האישום

כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה של שימוש חורג, לפי סעיפים 145 ו-204 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, בכך שבמועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, ולכל הפחות החל מאוגוסט 2013, נמצא כי במקרקעין הידועים כגוש 4337 חלקה 11 (להלן: המקרקעין), בתחום הועדה המקומית עמק לוד, בוצע בלא היתר שימוש במבנה בשטח של כ-57 מ"ר, לצורך מכולת. השימוש נוגד את התכנית החלה, שכן המדובר בקרקע חקלאית מוכרזת. הנאשמת מואשמת בהיותה המחזיקה והמשתמשת בפועל ומי שאחראית לביצוע השימושים ועליה החובה להשיג היתר כדין, לביצוע השימושים.

הטענה

הנאשמת כפרה באישום וטענה כי אין לה כל קשר או ידיעה אודות השימוש החורג.

ב"כ הנאשמת משתית טענתו על מספר אדנים, כדלהלן:

• המפקחים מטעם הועדה שהעידו, ערכו במבנה ביקורת ובמהלכה בוצע חיפוש שלא כדין, בכך שלא מילאו חובתם להזהיר את הנוכחים במבנה בדבר זכויותיהם. כמו כן, לא היו עדים לחיפוש, כנדרש בחוק, ולא תועדו כדין מהלך החיפוש והדברים שנאמרו במהלכו. מטעמים אלה, יש לפסול כל ראיה שנתפסה באותו החיפוש.

• התביעה מבססת את האישום על דברים שמסרה גב' מונירה שנכחה במכולת בעת החיפוש שנערך שלא כדין, שהם עדות מפי השמועה בלבד.

• לא הובאה כל ראיה הקושרת את הנאשמת לשימוש החורג.

  הכרעה

  לאחר ששקלתי את טענות הנאשמת כולן, באתי לידי מסקנה שאף כי הן כבדות משקל ביותר, הרי מקומן בשלב הסיכומים, שכן התביעה עמדה ברף הראיות הנדרש ממנה בשלב זה.

  בתמצית, ניתן לומר כי התביעה מבססת את האישום על ממצאי הביקורת שנערכה ביום 13.8.13, במקרקעין, על ידי שני מפקחי הועדה, מנצור ושי. במהלך הביקורת הגיעו השניים למכולת במקרקעין ופגשו בגב' מונירה, אשר הציגה לעיונם מסמכים שונים (ת/2), ומסרה פרטים מסוימים, שלדעת התביעה יש בהם כדי להוכיח כי הנאשמת ביצעה את העבירה של שימוש חורג. כמו כן, ערכו קנייה מבוימת במכולת, ע"ס שקל אחד, וקיבלו קבלה הנושאת את מספר הזהות של הנאשמת (ת/3).