ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' יוסי שירותי דרך בע"מ ואח'

1.בכתב האישום נטען כי ביום 11.3.2007 נתגלה בידי פקחים מטעם המאשימה כי בוצעו באחריות הנאשמים, במקרקעין הידועים כגוש 13987 חלקה 30 בישוב יסוד המעלה (להלן: המקרקעין), עבודות ושימושים כדלקמן:

א.בניית רצפת עץ (דק עץ) בשטח של 150 מ"ר ושימוש לצרכי מסעדה/בית קפה "קפה אליס".

ב.בניית מבנה מעץ, נילון וקירוי דנפל בשטח של 75 מ"ר ושימוש במבנה לצרכי מסעדה/בית קפה "קפה אליס".

ג.שימוש במבנים אשר ניתן לגביהם צווי הריסה ואיסור שימוש במסגרת תיק עמק 20198/03 ואשר כוללים מבנה בשטח של 30 מ"ר, מבנה שירותים בשטח של 15 מ"ר וגדר באורך של 15 מ"א הבנויה על גבי שצ"פ .

ד. בניית מבנה מעץ בשטח של 6 מ"ר המשמש כמחסן (להלן יחדיו: המבנים).

נטען כי העבודות והשימושים בוצעו ללא היתר. נטען כי הנאשם 5 יגאל יפרח הנו שוכר של מקרקעין ו/או מחזיק בפועל במבנים ובמקרקעין ו/או מי שהיה מוטלת עליו חובה להשיג היתר לביצוע העבודות ולשימוש ו/או מי שביצע בפועל את העבודות ו/או מי שאחראי לביצוע העבודות ו/או מי שמשתמש בפועל במקרקעין.

2.הנאשמת 1 נשפטה במסגרת הסדר טיעון ביום 10.12.2009. הנאשמים 2 ו-3 נמחקו מכתב האישום ביום 3.5.2011. הנאשם 4 נשפט במסגרת הסדר טיעון ביום 29.1.2012. בדיון ביום 4.2.2015 נערכה פרשת התביעה בקשר לנאשם 5 יגאל יפרח (להלן: הנאשם), והחלה פרשת הגנתו, בכך שהעיד. הנאשם טען כי ברצונו לקרוא לעדים, ונקבע, בנוכחותו, דיון עוקב ליום 11.6.2015, תוך הזהרתו, לפי סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 כי אם לא יתייצב להמשך משפטו, ניתן יהיה לשפוטו בהעדרו. כן שאל הנאשם בסוף הדיון האם יש אפשרות שיתקשר עם עורך דין "בהמשך", וקבעתי כי ככל שברצונו לעשות כן, יעשה זאת תוך 30 יום. לדיון העוקב, אשר התקיים למעלה מ-4 חודשים לאחר מכן במועד שנקבע במעמד הנאשם, הנאשם לא התייצב. קבעתי כי בנסיבות אלה ניתן לקבוע כי הסתיימה פרשת ההגנה ולאפשר למאשימה לסכם; עם זאת, לפנים משורת הדין דחיתי שוב את מועד סיום פרשת ההגנה, תוך שקבעתי כי "יובהר לנאשם 5 כי אם זו הפעם לא יתייצב לדיון – בית המשפט ידון בתיק בהעדרו, יחליט כי פרשת ההגנה הסתיימה וישמע סיכומים בתיק". הנאשם פנה בבקשה לדחות את המועד הנדחה של הדיון שנקבע ליום 2.7.2015, בטענה שנוכח מצבו הכלכלי הוא טרם התקשר עם עורך דין. זאת, למרות שנקבע בפניו, כאמור, כחמישה חודשים קודם לכן כי ככל שהוא מעונין לשכור את שירותיו של עורך דין עליו לעשות זאת תוך 30 יום. הבקשה לדחות את הדיון נדחתה. הנאשם – בחר שלא להתייצב לדיון כלל. על כן קבעתי כי הסתיימה פרשת ההגנה, והמאשימה סיכמה את טענותיה.

3.אין מחלוקת בענין זיהוי המקרקעין מושא כתב האישום. בתשובתו של הנאשם לאישום בדיון ביום 13.9.2011 טען הנאשם כי השותף שלו הוא אשר ניהל את בית הקפה "אליס" מושא כתב האישום. כן טען כי "שני המחסנים היו קיימים במקום מקודם. לא עשיתי שום דבר בלי הסכמת בעלי המתחם".

4.במסגרת עדותה של המפקחת מטעם המאשימה, גב' חגית בן דוד, הוגש העתק הסכם שכירות (ת/6) לפיו הנאשם (וכן "פארי אמר") שכרו את המקרקעין (ה"הואיל" הראשון) מיום 15.8.2005 עד יום 15.11.2010 (פס' 3.1). העדה העידה כי הסכם השכירות כבר הוגש לבית המשפט (פרוטוקול 4.2.2015 ע' 30 ש' 5-7; המסמך אכן הוגש, במסגרת בקשה שהגישה הנאשמת 1 ביום 24.12.2009 (ע' 9). הנאשם חקר את עדת המאשימה בחקירה נגדית, אך לא עימת אותה בענין הסכם השכירות (ראו ע' 33 ש' 17-23). הנאשם אף הודה בעדותו כי הוא שכר את המקרקעין (יחד עם אחר – "כשאנחנו שכרנו את המקום" – ע' 33 ש' 31) וכי הם קיבלו חזקה במקום (ע' 34 ש' 26-27). בחקירתו הנגדית טען הנאשם תחילה כי "נכנסו" למקום בשנת 2006-2007; אולם כאשר הוצג לו העתק הסכם השכירות הקובע תחילת תקופת השכירות בשנת 2005 (ת/6), לא התכחש לו אלא, תיקן את עדותו בהתאם להסכם השכירות ("יכול להיות שחתמנו ב-2005 אבל אנחנו רק בשנת 2006 התחלנו לשפץ" ע' 34 ש' 9-16); הנאשם אף אישר כי "יכול מאוד להיות" שהם התחילו לשלם דמי שכירות באוגוסט 2005 (שם, ש' 17-19), וכי השותף היה פארי עמר ("ש. תסכים איתי כי השותף שלך היה פארי עמר? ת. הוא היה מנהל" – שם, ש' 20-21). הנאשם הודה כי במרץ 2007 הם היו במקום (ע' 35 ש' 1-2 – "וודאי"). לאור כל האמור הוכח מעל לספק סביר כי הנאשם היה בגדר שוכר של המקרקעין במועד גילוי העבירה הנטען.

5.המאשימה הוכיחה, בנוסף, את קיומם של המבנים ואת השימוש בהם במועד הנטען בכתב האישום (עדות גב' בן דוד בע' 28-29 והמוצגים שהוגשו במסגרתה).