תו"ב 14687-02-09 ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון נ' עלי

ביום 24.05.2010 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בהתחלת בניית מבנה מבניה קשיחה העשויה מבלוקים ובטון על ידי יציקת רצפת בטון בשטח של כ – 27 מ"ר המהווה תוספת בניה בחזית המערבית למבנה קיים והתחלת בניית קירות מעל הרצפה היצוקה (להלן: העבודות") בכפר מסעדה במגרש 219/1 לפי תוכנית ג/5867 (להלן:"המקרקעין"), מבנה שנבנה בחודש אוגוסט 2008. ביום 24.05.2010 נגזר דינו של המבקש ובין היתר, הוא חוייב להרוס את הבנייה הבלתי חוקית תוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין, דהיינו, עד ליום 24.05.2011, אלא אם כן יקבל היתר כדין עד למועד זה.

המבקש הורשע, כאמור לעיל, בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר לפי סעיפים 204(ב) ו – 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן:"החוק"). לטענת המבקש המדובר בתוספת של 12 מ"ר בסה"כ בנוסף למדרגות שנבנו. המדובר במבקש נורמטיבי שהגיש בקשה להיתר בניה לוועדה לתכנון ובניה . המבקש הציג את בקשתו להיתר בניה מיום 21.05.14, וכעת מבקש שהות על מנת שיוכל להשלים את סיום הליך הבקשה עד קבלת ההיתר. לטענתו, אין מקום לדחות בקשה זו להארכת מועד לביצוע צו הריסה ו/או להגיש בקשה חדשה היות ומדובר בהכשרת שטח קטן על מבנה שכבר קיים וזה רק עניין של זמן עד שיתקבל היתר הבניה מהוועדה. ביום 12.06.2014 הגיש המבקש לתיק בית המשפט אישור מהוועדה על תשלום האגרה עבור השימוש והבניה החורגת.

בנו של המבקש טען, כי בקשה זו הוגשה באיחור של שלוש שנים נוכח העובדה שהמבקש עבר תאונת דרכים קשה לפני כשנתיים, תאונה שבגינה המבקש "נלחם על חייו". כמו כן מסר, כי המבקש הוא אדם מבוגר שאינו בקו הבריאות ונזקק לשימוש בחמצן ואינו יכול לצאת מהבית היות ומרותק למיטה. ביום 12.06.2014 הגיש המבקש לתיק בית המשפט תיעוד רפואי ביחס למצבו הבריאותי ממנו עולה כי עבר תאונת דרכים ביום 30.05.2012.

בעקבות תאונת הדרכים של המבקש, הבן הוא זה שפועל בהליך קבלת ההיתר ולא המבקש בעצמו.

לטענת המשיבה, לנאשם היה פרק זמן ארוך על מנת לפעול לקבלת ההיתר וככל שלא קיבל היתר, היתה לו תקופת התארגנות מספיקה של למעלה משלוש שנים לבצע את צו ההריסה שנכנס לתוקף ביום 24.05.2011. לטענת המבקש שהיתר הבניה נמצא "בהישג יד" , השיבה המשיבה כי בקשתו של המבקש להיתר נדונה ביום 13.10.2004 ולא קודמה מאז ועד היום מאחר והמבקש לא שילם את הפקדון שנדרש לשלם. כעולה מהמסמכים שהגיש המבקש עולה, כי הוא שילם את הפקדון רק ביום 12.06.14 , וטרם התקיים דיון בבקשתו. על המבקש מוטל הנטל להביא תצהיר מהנדס המעיד מתי צפוי הוא לקבל היתר בניה, ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. כמו כן טענה המשיבה, כי ככל שבית המשפט יורה על צו הריסה, למבקש לא ייגרם כל נזק ממשי שהרי הוא ובני משפחתו לא יישארו ללא קורת גג שהרי מדובר בחלק קטן יחסית.

ביום 10.12.2013 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה. נתבקשה תגובת המשיבה בתוך 5 ימים. רק ביום 25.03.2014 הגישה המשיבה את תגובתה ובאיחור של 3 וחצי חודשים. ביום 22.05.2014 נקבע דיון בבקשה להארכת מועד צו ההריסה, ומשלא הופיע המבקש בשל מצבו הבריאותי, הורה בית משפט זה על דחיית מועד הדיון בבקשה ליום 29.05.2014 .

בבקשה שלפניי טוענת המשיבה שהבקשה אינה עומדת בדרישות ובתנאי הסף לפי סעיף 207 לחוק, ועל פי סעיף 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט – 2008 ) ( להלן:"התקנות") בית המשפט אינו רשאי לדון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים כמפורט בתקנות, כמפורט להלן:

(א).הבקשה הוגשה בחלוף המועד קרוב לשלוש שנים לאחר כניסת הצו לתוקף ( בניגוד לתקנה 2(א) לתקנות).

(ב).לא צורפו לבקשה כל ההליכים המשפטיים, ובכלל זה גזר הדין שבמסגרתו ניתן הצו נשוא הבקשה (בניגוד לתקנה 2 (ב) לתקנות).

(ג).לא צורפו הליכי הרישוי בהם נקט המבקש, ובכלל זה, בקשה להיתר שהגיש הנאשם לוועדה המקומית, והחלטות רשות מקרקעי ישראל והוועדה בבקשה (בניגוד לתקנה 2 (ג) לתקנות).

(ד).לא צורף לבקשה תצהיר איש מקצוע המטפל בהליכי הכשרת המבנה מטעם המבקש (בניגוד לתקנה 2 (ג) לתקנות).

(ה).הבקשה הוגשה ללא תגובת המשיבה (בניגוד לתקנה 3 לתקנות).

לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי תכלית החוק מחייבת ביצוע צווים במועדם, ובענייננו המבקש הגיש בקשה להיתר בניה אך לא שילם את אגרת הפקדון עד ליום 12.06.2014 ולכן בקשתו טרם נדונו. במעשיו אלו לקח המבקש את ההחלטות לידיו ובנה מבלי שקיבל היתר לכך תוך שהוא "קובע עובדות בשטח".

לטענת המשיבה, אין כל הסבר מניח את הדעת שבקשה זו לארכה לעיכוב צו ההריסה הוגשה באיחור של שלוש שנים ולאחר שהצו כבר נכנס לתוקף. העובדה שעד היום הועדה לא דנה בבקשתו של המבקש להיתר בניה נגרמה בשל התנהלותו הלקויה של המבקש שלא שילם את הפקדון שנדרש לשלם, ורק ביום 12.06.14 שילם את הפקדון בגלל ההליך המשפטי שמתנהל כיום. עוד טוענת המשיבה, שהמסקנה אליה מגיע המבקש כי היתר הבניה נמצא "בהישג יד" אינה נתמכת בתצהיר מהנדס ו/או בעל מקצוע אחר ואלה הן רק מסקנותיו הסובייקטיביות של המבקש, מסקנות אשר אין להסתמך עליהן.