תו"ב 13642-09-08 ועדה מקומית לתכנון מרום הגליל נ' תוויאור ואח'

כתב האישום המתוקן והכרעת הדין

1.בכתב האישום בתיק זה, שהוגש ביום 21.10.2008 ותוקן (על דרך הוספת עדי תביעה) ביום 10.5.2012, האשימה הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרום הגליל את הנאשמים 1 ו-2 – בני זוג – בשימוש בשורה של מבנים "בגוש 15667 ח"ח 32, 30, 11, 8, 7, 6, 5, 4, 3, 2 הידוע גם כמתחם חמדת ימים, סמוך למושב שפר", ל"קפה-בר", לבתי הארחה, למגורים, למחסן, לשירותים ולמתקן גנרטור, בסה"כ גודל של 1,088.09 מ"ר. עוד ייחס כתב האישום לנאשמים 1 ו-2 שימוש בדרך לא סטטוטורית בכביש סלול באספלט באורך 1.5 ק"מ למקרקעין. לנאשם 3 – בנם של הנאשמים 1-2 – יחס כתב האישום: שימוש במבנה ל"קפה-בר" בגודל של כ-245.27 מ"ר ו"שימוש כמסעדה וגן אירועים – בחודש 4/08 או בסמוך לכך {מועד מדויק אינו ידוע למאשימה} בוצע [כך] במקרקעין בניית מרפסות מעץ, בגודל של 246 מ"ר".

2.נטען בכתב האישום כי העבודות והשימוש בוצעו ללא היתר. כן צוין כי ייעודם של המקרקעין לפי תכנית ג/6540 הוא חקלאי, ולפי ג/400 לשמורת טבע ושטחים פתוחים. העבירות שבהן הואשמו נאשמים 1 ו-2 היו "ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר, סעיפים 204(א), 204(ג), 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז- 1967, 1(1)". הנאשם 3 הואשם באותם סעיפים עבירה, בנוסף לעבירה על סעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה.

3.הכרעת הדין ניתנה ביום 18.6.2014. הנאשמת 2 זוכתה מכל המיוחס לה. הנאשמים 1 ו-3 הורשעו בשימוש חורג (שימוש הטעון היתר ללא היתר). הוכח כי ייעודם של המקרקעין שבהם מצויים כל המבנים מושא כתב האישום היה, עד תחילת תוקפה של תכנית ג/8292 בשנת 2011, שמורת טבע וגינון וייעור (פס' 18-19 להכרעת הדין); צוין בהכרעת הדין כי הנאשם 1 אישר בחקירתו בידי מפקח כי הוא עשה ועושה שימוש במבנים כיחידות אירוח, סטודיו לעבודה, מגורים, בית קפה, וכן שימוש לעריכת אירועי חתונה בתשלום ל-200 עד 250 איש לאירוע. כן צוין כי הנאשם 3 אישר בחקירתו כי הוא יזם ומנהל את ההופעות בבית הקפה ואת מועדון ההופעות; כן אישר כי כ-10 חתונות בשנה מתקיימות במקום (פס' 21-23 להכרעת הדין). עוד הוכח כי לא היה לנאשמים 1 ו-3 היתר בניה המתיר שימושים אלה (פס' 25-26 להכרעת הדין).

4.נדחתה בהכרעת הדין טענת הנאשמים לפיה תכנית ג/8292 הופכת כל מבנה הכלול בתחומה, או כל מבנה אשר חורג ממנה אך אינו מסומן להריסה, למבנה שייראה כמבנה שנבנה כחוק, וממילא לא התקבלה טענת הסנגורית בענין תחולת סעיף 5 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 על ענייננו בעקבות תכנית זאת (פס' 28-32 להכרעת הדין).

5.כן נדחו הטענות בענין טעות במצב הדברים או במצב משפטי (פס' 33 להכרעת הדין).

6.כאן המקום לציין, כי למרות שהנאשמים 1 ו-3 הורשעו בשימוש חורג, המאשימה לא הוכיחה מעבר לספק סביר בשלב בירור האשמה באלו מבין המבנים מושא כתב האישום בוצעו השימושים הנטענים (להרחבה בענין זה ראו פס' 5 ו-6 להכרעת הדין וכן פרוטוקול 7.4.2014 ע' 31 ש' 30 – ע' 32 ש' 4). עם זאת, הנאשם 1 הודה בחקירתו בפני המקפח בשימוש במבנה כבית קפה בהיקף 670 מ"ר (ת/1, ע' 2 ש' 5), שימוש ב-7 יחידות אירוח ( ע' 5, ש' 5-6),ושימוש בשלושה מבנים למגורים (ע' 4 ש' 21-23) ושימוש בגג כסטודיו (שם ש' 14).

7.להשלמת התמונה יצוין כי: