תו"ב 11549-10-12 ועדה מקומית לתכנון צפת נ' אסולין

1.בכתב האישום המתוקן מיום 4.11.2013 נטען כי ביום 8.7.2009 הרשיע בית משפט השלום בצפת את הנאשם, במסגרת תיק תו"ב 8621-12-08, בהקמת סככה ורמפה בשטח 40 מ"ר ללא היתר בגוש 13068 חלקה 15 בצפת, וכי במסגרת גזר הדין באותו תיק, בין היתר, הוצא צו הריסה לביצוע עד 7.1.2010 אלא אם יהיה בידי הנאשם היתר כדין. נטען, כי הנאשם לא קיים את גזר הדין, לרבות בענין צו ההריסה, בכך שלא הרס את הסככה, והוא הואשם בתיק זה באי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

2. מנוסח כתב האישום המתוקן בתיק זה עלה כי ההיקף המצטבר של הסככה והרמפה הנטענות, יחדיו, הוא 40 מ"ר; באי כוח הצדדים הסכימו בפתח דיון ההוכחות ביום 29.6.2015 כי היקף הסככה לבדה, שהיא מושא האישום בהפרת צו ההריסה השיפוטי, עומד על 40 מ"ר.

3.לאחר פרשת התביעה, הודיע הנאשם בדיון ביום 16.7.2015 כי הוא חוזר בו מכפירתו בעובדות כתב האישום המתוקן, ובאותו יום הוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על-פי הודאתו.

4.בדיון ביום 7.9.2015 הציגו הצדדים הסדר טיעון לענין העונש, לפיו יוטלו על הנאשם חודשיים מאסר על-תנאי למשך שנתיים, קנס בסך 1500 ₪ אשר ישולם ב-3 תשלומים שווים ורצופים וצו הריסה שביצועו יידחה ל-6 חודשים.

5.בהסתייגות אחת, שעניינה ההסכמה במסגרת הסדר הטיעון להוצאת צו הריסה, מצאתי כי יש מקום לקבל את הסדר הטיעון. בענין ההסכמה בדבר הוצאת צו הריסה: לא מצאתי מקום להוציא צו הריסה בקשר לסככה מושא כתב האישום המתוקן, שכן כבר קיים צו להריסתו, הוא הצו מושא האישום שבפני בדבר הפרת צו שיפוטי. זהו צו שעל הנאשם לקיים (וברי שהרשעתו בגין הפרת הצו עד למועד הכרעת הדין בתיק זה או עד מתן גזר דין זה אינה מונעת העמדתו לדין בגין המשך הפרתו בעתיד). בהנחה שכוונת הצדדים היא לכך שתקופת התנאי במאסר על-תנאי וההתחייבות תיקבע באופן המאפשר לנאשם שהות על מנת לבצע צו הריסה זה מבלי שייחשב מייד כמי שהפר את תנאי, מקובל עלי כי התנאי יוגדר בהתאם.

6.מצאתי כי בגין הפרת צו שיפוטי להריסת סככה בהיקף 40 מ"ר, חודשיים מאסר על-תנאי מצויים בגדר מתחם העונש ההולם. הקנס המוסכם בסך 1500 ₪ בלבד חורג מתחת למתחם העונש ההולם (הנע בנסיבות העבירה דנן בין 3000 ₪ ל-7000 ₪) , אולם, לאור המאסר על-תנאי, מצאתי כי העונש המוסכם מקיים יחס סביר בין ההקלה שמקבל הנאשם במסגרת ההסדר ובין האינטרס הציבורי. אציין בענין זה כי אמנם עלה במסגרת ניהול התיק כי הנאשם רכש את המבנה מושא כתב האישום מרשת מרכולים וכי מדובר בבניין שנועד, למצער תחילה עת הוגשה בקשה להיתר מעת רשת המרכולים ולפני שהזכויות במבנה עברו לידי הנאשם, לשמש כמרכול (ראו פרוטוקול 16.7.2015 ע' 14 ש' 8-9, ע' 15 ש' 29-30). אולם בכתב אישום דנן אין כל ייחוס של שימוש בסככה (או בכלל במבנה) על ידי הנאשם למטרה מסחרית או תיאור כלשהו של שימוש הנאשם בסככה או במבנה; גם בכתב האישום ובהכרעת הדין בתיק שבו הוצא צו ההריסה בענייננו, אין כל ציון של שימוש מסחרי בידי הנאשם או תיאור של שימוש מסוים כלשהו. על כן (למעט בכך שלא אוציא צו הריסה נוסף כאמור לעיל), הנני מקבל את הסדר הטיעון.

7.על כן הנני מטיל על הנאשם עונשים כדלקמן:

א.חודשיים מאסר על-תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 בקשר לצו השיפוטי שהוצא בתיק תו"ב (צפת) 8621-12-08, וזאת מיום 12.7.2016 עד 11.7.2018, ובנוסף, כי לא יעבור כל עבירה אחרת על פרק י' לחוק הנזכר מיום מתן גזר דין זה ועד 11.1.2018.