תה"ג 51872-09-14 מדינת ישראל נ' גרוזובסקי

בפניי בקשה לעיון חוזר ולשחרורו של המבקש לחלופת מעצר.

ביום 21.9.2014 הורה חברי, כב' השופט מ' סובל, לעצור את המבקש עד למתן החלטה בעתירה שהוגשה להכריז על המבקש בר הסגרה.

ביום 19.1.2015 נעתרתי לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, קיבלתי את העתירה והכרזתי על המבקש בר הסגרה לרוסיה בגין העבירות שיוחסו לו בבקשת ההסגרה.

בקשת ההסגרה התייחסה לשני אירועים שונים. האירוע הראשון התרחש במהלך קיץ 2011, בעת שהמשיב כיהן ככומר בקייטנת ילדים אורתודוקסית נוצרית בעיר קונבץ. נטען, כי המבקש נכנס לחדרה של קטינה בעת שישנה במיטתה, הפשיל את שמלתה ותחתוניה וליקק את איבר מינה.

האירוע השני התרחש במהלך קיץ 2013 ולגביו נטען, כי המבקש נכנס לחדרן של שתי קטינות, נשכב במיטתן המשותפת ולאחר מכן ליטף את בטנן ואיברי מינן, תוך שהוא מחדיר את אצבעותיו לאיברי המין של הקטינות מספר רב של פעמים.

ערעור שהוגש על החלטתי נקבע לדיון בבית המשפט העליון ליום 29.7.2015.

בבקשתו לעיון חוזר טען ב"כ המבקש, כי מיום מעצרו חלפו 7 חודשים וכי טרם הוגש כתב אישום נגד המבקש ברוסיה.

טענתו המרכזית של ב"כ המבקש, התייחסה למסמך שהוגש ביום הדיון בפניי וממנו עולה, כך נטען, כי למבקש טענת אליבי לגבי האירוע המיוחס לו בעיר קונבץ.

לטענת ב"כ המבקש, נאספו ראיות מספיקות המצביעות על העדרו של המבקש מהקייטנה בקונבץ במועד הנטען בבקשת ההסגרה.

עיינתי במסמך המדובר ומתברר, כי בהחלטה שניתנה בסנט פטרסבורג ביום 1.12.2014, נדחתה העתירה שהוגשה בשמו של המבקש ונקבע, בין היתר, כי הראיות שצורפו אינן קבילות ואינן מחייבות מבחינה משפטית "ולא ניתן להשתמש בהן כהוכחה באף מקרה, לפי סעיף 73 של קוד סדר הדין הפלילי של הפדרציה הרוסית".

כפי שציינה המשיבה, טענת האליבי הועלתה הן בהליך המעצר והן בדיון בעתירת ההסגרה. בהחלטתי בעניין ההסגרה קבעתי, בין היתר, כי המקום הנכון לדון בגרסה לפיה המבקש לא שהה במחנה בתקופה הרלוונטית, הוא בבית המשפט ברוסיה, אשר יעריך את העדויות השונות שיובאו אל שולחנו ויכריע בשאלה.

יתרה מזו, אין לשכוח את האירוע השני לגבי שתי הקטינות בקייטנה באי קוס שביוון, אשר, כפי שקבעתי, אירוע זה לבדו מצדיק את הסגרתו של המבקש לרוסיה.