תה"ג 14870-11-13

ביום 5.5.15 ניתן פסק דין בו הכרזתי על המשיבה כברת-הסגרה. לאור הנקבע בפסק הדין, מבקש ב"כ העותרת להחמיר את תנאי מעצר הבית החלים על המשיבה.

כיום נתונה המשיבה באזוק אלקטרוני, ובפיקוח אנושי מידי יום בין השעות 07:30 עד 22:00, וזכאית לשלושה חלונות להתאווררות בין השעות 12:00-15:00 שלוש פעמים בשבוע.

ב"כ העורר מבקש להחמיר את תנאי מעצר הבית, כך שהמשיבה תהיה נתונה לפיקוח אנושי מלא, וביטול החלונות. כן מבוקשת הגדלת הערבויות מצידה, תוך התחשבות בעובדה שהמשיבה ברחה מגרמניה חרף הפקדה.

לטענת ב"כ העותר, כיוון שהמשיבה הוכרזה כבר-הסגרה, החשש מהימלטות גבוה יותר ועל כן יד הצדקה להיעתר למבוקש.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לדבריו המשיבה הוכיחה כי מעת שנדרשה להגיע למשטרה עוד בטרם הוגשה בקשת ההסגרה, ולכל אורכו של ההליך עצמו, היא לא ניסתה להימלט ולא הפרה את התנאים שהוטלו עליה. נטען כי המשיבה היא אישה לא צעירה. אם חלונות ההתאווררות יבוטלו זה יקשה עליה. כן אין למשיבה משפחה בארץ מלבד בנה שנושא במרבית נטל הפיקוח האנושי, והחמרת תנאי הפיקוח כמבוקש יקשה גם עליו מאוד. כן נטען כי ישראל היא המקום בו המשיבה מרגישה בטוחה ומכאן מנהלת את מלחמתה בהסגרתה. בכוונת בא-כוחה להגיש ערעור על פסק הדין, ולטענתו יש לאפשר למערערת, בשלב זה, את אותם תנאי מעצר בהם היא נתונה עד היום. לבקשת ב"כ העותר הצהירה המשיבה כי אין לה דרכונים נוספים מלבד זה שהפקידה במשטרה.

עיון בתיק המעצר (מ"ת 14955-11-13), מלמד כי למשיבה מונו בתחילה 10 מפקחים, הכוללים את בנה וחברים שלה, וכי היא מחויבת בפיקוח אנושי ל-24 שעות ביממה. בשל הקושי של המפקחים הופחת הפיקוח האנושי במהלך התיק לשעות 7:30 - 22:00. ביום 26.1.15 עתרה המשיבה לביטול הפיקוח האנושי ולהגדלת חלונות ההתאווררות משעתיים ל-4 שעות כל פעם. בבקשה נטען כי המפקחים הם בנה של המשיבה וחבריה, והפיקוח מקשה עליהם לאורך הזמן. בקשת המשיבה נדחתה חלקית בהחלטת כב' השופט א' כהן מיום 16.2.15, והחלונות הורחבו ל-3 שעות כל פעם (כמפורט בסעיף 2 לעיל).

תנאי שחרורה של המשיבה למעצר בית כללו גם בטחונות כספיים: המשיבה הפקידה 200,000 ₪ בקופת בית המשפט, וכן התחייבות עצמית וערבות צד ג' של חמישה מפקחים, על סך של 250,000 ₪ כל אחד.

החשש להימלטות הוא חשש טבוע אצל מועמד להסגרה, קל וחומר אם כבר הוכרז כבר-הסגרה. ראו, לדוגמא, דבריו דלהלן של בית המשפט בבש"פ 4422/03 יצחק כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (29.5.03):

השיקולים המנחים את בית המשפט כאשר הוא שוקל את מעצרו של אדם המבוקש להסגרה הם מורכבים יותר משיקולי מעצר בהליך פלילי רגיל המתקיים בישראל. על אחת כמה וכמה כך המצב ביחס למי שהוכרז כבר לגביו על ידי בית משפט מחוזי, כי הוא בר-הסגרה, ונקבע כי יש נגדו חומר ראיות לכאורי לביסוס האישום.... ככל שהליך ההסגרה מתקדם, כך יש לתת משקל רב יותר להתחייבות של מדינת ישראל כלפי המדינה המבקשת ...ובוודאי כך לאחר שהוכרז אדם כבר-הסגרה והחשש הטבעי להימלטות הוא רב יותר.