תביעת רשלנות כנגד עיריית נתניה בגין ביטול היתר בנייה ורישיון עסק של תחנת דלק

1.         התובעת [להלן: "אנרגיות 2004"] הינה חברה העוסקת בתפעול תחנות דלק בישראל. ביום 24.12.03 התקשרה אנרגיות 2004 עם חברת קרן אנרגיות 2002 בע"מ [להלן: "אנרגיות 2002"] בהסכם לניהול והפעלת 5 תחנות דלק, לרבות ניהול תחנת הדלק ברח' פנקס דוד 31 בנתניה [להלן: "תחנת הדלק"].

            בתמורה להעברת הזכויות לתפעול 5 תחנות הדלק, לרבות זכויות התפעול בתחנת הדלק נשוא הדיון, שילמה אנרגיות 2004 לאנרגיות 2002  5  מיליון ש"ח

            [ראו הסכם הרכישה ועדות מנהל אנרגיות 2004 בעמ' 9 שורות 31-32 שלא נסתרה].

            אין זהות בין הבעלים של אנרגיות 2002 לבין הבעלים של אנרגיות 2004 [ ראו עדות מנהל אנרגיות 2004 בעמ' 6 שורה 21].

2.         ב- 22.9.04 הורה בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, על ביטול היתר הבניה, ביטול רשיון העסק וסגירת תחנת הדלק

[ עת"מ 1083/04 ] . בית המשפט קבע בפסק הדין:

"... המרחק מתחנת הדלק עד לגדר בית הספר הוא קטן יותר מ- 80 מטר ועל כן סוטה הוא מן האיסור הקבוע בתמ"א 18... סוגיה מן ההוראה שבתמ"א 18 ....לא קוימה וגם לא נבחנה כלל. יש בכך התעלמות... מן המגבלה שנקבעה לאישור בתמ"א 18, ומן הרצון להגן על התלמידים... כאשר נקבעים טווח ביטחון ... על הועדה  [ הועדה לתכנון ובניה - י.ג. ] לבדוק מיוזמתה ובעצמה אם קויים בפועל התנאי בתוכנית - דבר הכלול בין תפקידיה ".

            תמ"א 18 היא תוכנית המתאר הארצית הקובעת תנאים להקמת תחנות תדלוק. כדי להגשים את תכליתה קובעת תמ"א 18 קריטריונים למיקום תחנות דלק ובהם מרחק מינימלי בין תחנת תדלוק לבין שימושי קרקע הסמוכים לה, לרבות בית ספר .

            בענייננו הועדה המקומית לתכנון ובנייה הוציאה היתר בנייה  בניגוד לתמ"א 18, וחרף העובדה שתחנת הדלק לא עמדה במגבלת מרחק 80 מ' מבית הספר. מטעם זה הורה בית המשפט המנהלי על סגירת תחנת הדלק.

3.         אנרגיות 2004 הפעילה את תחנת הדלק מ- 24.12.03 ועד 31.12.04 - במשך כשנה עד לסגירת תחנת הדלק.

            אנרגיות 2004 טענה, שהסתמכה על היתר הבנייה ועל רישיון העסק שהוצא באוגוסט 2002, השקיעה כספים בתחנת הדלק, ונגרמו לה נזקים כספיים כתוצאה מרשלנות העירייה ומכך שהעירייה הפרה חובה חקוקה [סעיפים 16-17 לתביעה].

            אנרגיות 2004 תבעה מהעירייה פיצוי בסך של 1,923,076 ש"ח  בגין ההשקעה בתחנת הדלק שירדה לטמיון, ובסך של 1,695,570 ש"ח בגין אובדן רווחים לשנים 2005-2009 [לפי תחשיב רווחים של 339,114 ש"ח לשנת 2004].

            הליכי הקדם נדונו בפני מותבים אחרים, והתביעה הועברה לשמיעת הוכחות בפני באוק' 2010.

4.         להשלמת התמונה העובדתית נוסיף ונציין :

א.        הבעלים של המקרקעין עליו בנויה תחנת הדלק הייתה משפחת גרודסקי. חברת ד.ג.ש שרותי דלק בע"מ [להלן: "חברת ד.ג.ש"] שכרה את המקרקעין, והגישה בקשה למתן היתר לבניית תחנת הדלק.

ב.         ב- 18.11.01 הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה נתנה לד.ג.ש היתר בניה להקמת תחנת דלק יבילה לסולר [מוצג א(2) לתצהיר התובעת].

ג.         ב- 8.8.02 הוצא לד.ג.ש רישיון עסק לתחנת הדלק. ב-21.11.02 עיריית נתניה הוסיפה תנאי לרישיון העסק של תחנת הדלק, לפיו נאסר למכור או לאחסן בתחנת הדלק סוגי דלק למעט סולר [ראו מוצג ת/4]. רישיון העסק לא בוטל אלא סוייג כדין, מכוח סעיף 7(א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968, באופן שנותרה בידי ד.ג.ש האפשרות למכור בתחנת הדלק רק סולר.

הסייג לפיו נאסר למכור דלקים נוספים הוכנס כדי למנוע סיכונים לתלמידי בי"ס אורט, שמבנה בית ספרם היה ממוקם במרחק כ- 54 מ"ר ממשאבות תחנת הדלק.      

ד.         ב- 31.12.02 התקשרה ד.ג.ש בהסכם עם אנרגיות 2002, על-פיו החל           מ- 1.1.03 יועבר תפעול תחנת הדלק לאנרגיות 2002 [ראו מוצג ג/1 לתצהיר התובעת].