תביעת רכוש בגין תאונת דרכים

1.         זוהי תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 09.02.06 בכפר יאסיף (להלן: "התאונה").

2.         התובע מס' 1 הינו בעלים של רכב מסוג דייהטסו מ.ר. 50-450-07 (להלן: "רכב התובעים").

            התובעת מס' 2 נהגה ברכב התובעים בעת התאונה.

3.         הנתבע מס' 2 הינו בעלים של רכב מסוג פיאט מ.ר. 46-147-27 (להלן: "רכב הנתבעים").

            הנתבע מס' 1 נהג ברכב הנתבעים בעת התאונה.

4.         הנתבעת מס' 3 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבעים בעת התאונה.

5.         הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות התאונה.

התובעת מס' 2 טענה בדיון כדלקמן:

            התובעת יצאה בנסיעה אחורנית מתוך חניון בכפר וכשרצתה לישר את רכב התובעים על-מנת להמשיך ולנסוע ישר, נכנס לפתע רכב הנתבעים לחניון ופגע ברכב התובעים בצדו השמאלי האחורי.

הנתבע מס' 1 טען בדיון כדלקמן:

            הנתבע הודה כי כאשר נכנס למגרש החניה דעתו הוסחה והוא הסתכל ימינה לכיוון מסעדת השווארמה, בה ישב חברו, "ואז מצאתי את עצמי בתוך רכבה של התובעת" (עמ' 3 לפרוט').

            הנתבע טען כי נגרם לו נזק זעיר בטמבון עוד מלפני התאונה וכי נזק זה טרם תוקן.

            החוקר מטעם הנתבעת מס' 3, מר אבו רג'ב עזיז, טען בדיון כדלקמן:

            החוקר הקליט את חקירת הנתבע שארכה כשעתיים וחצי. הנתבע שלל בחקירתו את נזקי רכב התובעים וטען כי אביו, אשר הגיע למקום התאונה, תיקן את הנזק שנגרם לרכב הנתבעים. לעומת זאת, אבי הנתבע הכחיש כי הגיע למקום התאונה ותיקן את הנזק. כמו כן, הנתבע טען כי דעתו הוסחה בשל העובדה שהניף ידו לשלום חברו בראא חאג', אשר הכחיש את המצאותו במסעדה בזמן התאונה.

6.         שמעתי באריכות את טענות הצדדים. בין היתר אף הדגימו לפני באופן מפורט ומדוקדק את אופן התרחשות התאונה איש לשיטתו על גבי שרטוט מסומן א' באמצעות רכבי הדגמה.

עיינתי בכל הראיות שהציגו בפניי לרבות חוו"ד שמאי וצילומי נזק מטעם התובעים, צילומים של מקום התאונה, צילומי נזק מטעם הנתבעים, חומר החקירה מטעם הנתבעים.

שקלתי טענות הצדדים, בדקתי מעשיהם ומחדליהם, על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובעת.

7.         לפיכך, אני מקבלת את התביעה והנימוקים הם כדלקמן:

3.       דברי התובעת אמינים עלי ואותות האמת נכרו היטב מעדותה.