תביעת נזיקין בגין סרבנות גט נוכח קביעות בית הדין הרבני

השופט ישעיהו שנלר- אב"ד:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (כב' השופט נחמני) מתאריך 1.5.11 בתמ"ש 39651-01-10, אשר דחה תביעה נזיקית שהגישה המערערת כנגד בעלה דאז, המשיב, לפיצוי בגין סרבנות למתן גט (להלן: תביעת הנזיקין).

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים

1.         המערערת והמשיב נישאו בתאריך 20.3.02, כשמנישואיהם נולדה בתם הקטינה, ילידת 3.7.04 (להלן: הקטינה).

בסוף שנת 2004 תחילת שנת 2005, הגישה המערערת תביעות שונות כנגד המשיב, ובכלל האמור תביעה למשמורת, תביעה למזונות ולמדור שלו. יתר על כן, ביום 29.3.05 ניתן צו הרחקה כנגד המשיב מדירת הצדדים  (להלן: הדירה), שהוארך, ככל הנראה, עד  חודש יולי 2006. מכל מקום אין חולק כי מתחילת שנת 2005 הצדדים אינם מתגוררים יחד, וכי המערערת עושה שימוש בדירה, לרבות השכרת יחידה ממנה.

המערערת אף הגישה בשנת 2005, תביעה בעניין הרכוש, לרבות פירוק השיתוף בדירה. כך גם הוגשה תביעה כספית כנגד המשיב, על ידי הסבתות של המערערת, להחזר הלוואות שנתנו לצדדים לרכישת הדירה.

במקביל, הגישו הצדדים תביעות לבית הדין הרבני, להן נתייחס בהמשך הדברים.

מכל מקום, ביום 31.1.10 הגישה המערערת את תביעת הנזיקין, אשר מטעמי אגרה הועמדה על סך של 400,000 ש"ח, למרות שלטענתה היא זכאית לסכום של 800,000 ש"ח.

מכאן, נעבור לתאר את ההליכים השונים בפני בית הדין הרבני, אשר היוו רקע להגשת תביעת הנזיקין.

2.         בתאריך 9.5.05 הגיש המשיב תביעת גירושין כנגד המערערת, בה טען כי הם אינם מסתדרים, וכי המערערת השיגה בטענות שווא את צו ההרחקה כנגדו, כי אינה מאפשרת לו לראות את הקטינה, כי שינתה התנהגותה "והגענו להסכמה שנתגרש". אולם, בהמשך חזר בו המשיב מתביעת הגירושין.

בסמוך להגשת תביעת הגירושין על-ידי המשיב, הגישה אף המערערת תביעת גירושין מטעמה, וזאת ביום 14.5.05 (להלן: תביעת הגירושין הראשונה).

בדיון מיום 30.10.05, טענה המערערת אודות אלימות ואיומים, כך גם כאילו קשר המשיב קשר רומנטי עם עובד שלו, וכשהמשיב הכחיש זאת, ועתר לשלום בית.

בדיון נוסף, מיום 2.7.07, טענה המערערת כי מזה שלוש שנים שהיא לבד, כך אודות הקטינה שאין לה קשר עם אביה, וכי "איני רוצה להביא ממזרים לעולם. אני בחורה צעירה".

המשיב היה מוכן לתת את הגט, אולם ציין כי אינו מוכן שהמערערת תישאר בדירה, והוא יחיה כהומלס, כלשונו, ועל כן דרש כי הדירה תימכר, והכספים יופקדו בנאמנות עד הכרעת בית המשפט בעניינים הרכושיים, כולל הדירה. מנגד, המערערת טענה כי ישנן הלוואות שהוא חייב להחזיר, וכשלדברי ב"כ המערערת אודות אפשרות למכירה, אין טעם במכירת הדירה, החזר המשכנתא ותשלום אותו הסכום בגין דירה אחרת, תוך הדגשה "אי אפשר לקנות גט בכסף", וזאת גם בהתייחס לשאלה שהופנתה אליה, כי המשיב מבקש להיות בטוח שיקבל את אשר מגיע לו.

ביום 4.7.07 ניתן פסק דין בתביעת הגירושין הראשונה (אב"ד הרב פרובר).

בית הדין קבע כי המשיב היה מוכן לתת את הגט, אם המערערת תגיע עימו להסכם בנושא הרכוש.

עוד הפנה בית הדין להצעות המשיב, לפיהן יהיה מוכן להתגרש מיידית. אולם,  בכפוף למכירת הדירה והפקדת כספי התמורה בנאמנות עד לפסיקה בעניינם, או שהדירה תושכר, ומדמי השכירות תשולם המשכנתא, והיתרה תחולק.

מכל מקום, בית הדין קבע שאכן "אין גט קלף מיקוח ואין לדרוש תמורת גט דברים שלא מגיעים ע"פ דין. אולם, כל עוד ובעל תובע דברים המגיעים לו ע"פ דין, אין לחייבו בגט, אם מוכן לתת את הגט באופן מיידי, אלא שמבקש ביטחון שיקבל את המגיע לו...".  כך גם הבהיר ביה"ד כי הדירה רשומה ע"ש שני הצדדים, וכי הבעל נכון היה לתת את הגט מיידית וכשבית הדין קובע " לדעתנו, הצעות הבעל נראות סבירות, ועל כן, גם אם הבעל היה חייב בגט [אין בשלב זה הכרעה], לא נחשב כמעגן את האשה.." (ההדגשה שלי). משכך דחה בית הדין הרבני את תביעת הגירושין של המערערת.

יוער, כי המערערת לא הגישה ערעור על פסק הדין.