תביעת גירושין נגד בעל שהמיר דתו

תיאור העובדות

בפנינו תביעת גירושין של האשה, אשר היא ובעלה פרודים כשנתיים זה מזה. לטענת האשה, הבעל עזב את ביתם מתוך רצון להתגרש ממנה ואף הודיע לה כי שכר לעצמו בית אחר. לעומתה טוען הבעל, כי האשה היא זו שדרשה ממנו לעזוב. מלבד זאת, טען הבעל, כי מאז שעזב את הבית הוא "התקדם" כלשונו, בכך שהתאסלם, נשא אשה שניה, הודית, בת הדת הנוצרית, ואף הודיע כי הוא עומד להגר עימה להודו, ולהתגורר שם. לדבריו, אם אשתו התובעת (שנישאה לו כדמו"י) מעוניינת בכך, היא מוזמנת לבוא איתו להודו.

עוד טוען הבעל כי לפי דתו, האסלאם, מותר לו לשאת מספר נשים, וכי לפי דת זו "לא עברתי על אף חוק", כלשונו. לשאלת ביה"ד, "הרי אם תיסע להודו תשאיר אותה עגונה", ענה הבעל :

"אני אתן לה את הכתובת שלי בהודו, והיא יכולה לבוא ולא תהא עגונה. גט היא לא תקבל בחיים. בחיים לא."

האשה השיבה:

"אין לי אהבה אליו, הוא נשא אשה שנייה, התאסלם, אני נישאתי ליהודי ולא למוסלמי... אין לנו מחלוקות, הוא רוצה ממני כספים בשביל הגט... הוא שולח לי מסרונים מיסיונרים של האסלם כדי שאתאסלם ואני לא רוצה.

בעל: זה אני עושה לטובתה [שליחת המסרונים כדי שתתאסלם] והיא לא רוצה".

בסופו של הדיון הסכים הבעל להתגרש מהאישה, אף זאת בתנאי שתתן לו 250,000 ש"ח, שלטענתו, מגיעים לו גם על פי הקוראן וגם על פי התורה.

יש לציין כי לפני שנתיים נערכה לצדדים חקירת שמות. הגט נכתב, אך הבעל נעלם לפני מסירת הגט. גם מדיונים אחרים שנקבעו לאחר מכן, נעדר הבעל באמתלאות שונות.

דיון

א) תחילה נראה לעיין האם זה שנשא אשה בערכאות (קפריסין) על אשתו, חשוב כנשא שתי נשים.

וא"כ דינו כמ"ש רמ"א (סי' א' ס"א):

"ומכל מקום בכל מדינות אלו התקנה והמנהג במקומו עומד, ואין נושאין שתי נשים, וכופין בחרמות ונדויין מי שעובר ונושא שתי נשים לגרש אחת מהן, ויש אומרים דבזמן הזה אין לכוף מי שעבר חרם רבנו גרושם ואין נוהגים כן."

הנה לא כתבנו את דברי מר"ן שהחיוב היה עד סוף האלף החמישי משום שכאן בארץ כולם נושאים נשים על דעת המנהג שנושאים אשה אחת בלבד וכן מתחייב בכתובה שלא לשאת אשה על אשתו. ובר מן דין בנידון דידן מדובר בזוג ממוצא אשכנז שיוצאים ביד רמ"א. ועיין בב"ש (ס"ק כד) וח"מ (ס"ק יח) שכתבו בשם תשובת מהרש"ל (סי' יד) שהשנייה נדחית מפני הראשונה, אא"כ הראשונה מקבלת גט ברצון.

אולם אחר העיון נראה שכל זה לא שייך לנידון דידן, שהרי כאן נשא נוכריה בת הדת הנוצרית, אשר לא שייכים בה הנישואין עם איש ישראל, אף שהמיר דתו, לפי שעדיין שם ישראל עליו, כמ"ש הרמב"ם (פרק ד מהלכות אישות הט"ו:

"המקדש גויה או שפחה, אינן קידושין אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהייתה מלפני הקידושין...."

על כן דינו של זה כדין רועה זונות ודינו שכופין אותו בגט כמ"ש "האגודה" והביאו רמ"א (סי' קנד סע' א) וז"ל:

"מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו, אם יש עדות בדבר שראו אותו עם מנאפים או שהודה, יש אומרים שכופין אותו להוציא, אבל משום שמביאים לו ילדי כותים אין לחוש דילמא משקרים עליו".

וכבר הארכנו בפס"ד אחר, תיק (אזורי נתניה) 764049/1 (התשע"א, 27.07.2011), ד"רועה זונות" חייב בגט.