תביעת גירושין ותביעה נגדית לשלום-בית

לפנינו הכרעה בתביעות הדדיות של הצדדים.

הבעל תובע להתגרש ומאידך גיסא האשה תובעת שלוםבית.

התקיימו כמה דיונים ונשמעו בהם עמדות הצדדים וב"כ. האשה נחקרה ע"י ב"כ הבעל ובהתאם להחלטת בית הדין מיום כ"ו בטבת תשע"ג 08.01.2013 הגישו הצדדים וב"כ את סיכומיהם בתביעות הנ"ל.

להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן פסק הדין:

א. הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בשנת 1984 (לפני כשלושים שנה) ולהם שני ילדים בגירים.

ב. ביום ל' בשבט תש"ע (14.2.2010) פתח הבעל תיק תביעה לגירושין, האשה פתחה תיק תביעה לשלוםבית חודש לאחר מכן.

ג. ביום ז' באדר תש"ע (21.2.2010) פתחה האשה בבית משפט תיקי תביעה למזונות ותביעה רכושית הצהרתית ובה שמירת הזכויות.

ד. הצדדים פרודים זה מזה כארבע שנים.

ה.הבעל עזב את דירת הצדדים ועבר להתגורר עם אשה זרה תקופה קודם לפתיחת התיק לגירושין.

ו. ביום כ"ט בטבת תשע"א (5.1.2011) נחתם הסכם בין הצדדים. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט. וביום י"ב בשבט תשע"ג (23.1.2013)הוציא בית המשפט החלטה סופית בעניין חוות הדעת האקטוארית.

להלן טיעוני הצדדים וב"כ כפי המשתקף בחומר שבתיקים הכולל פרוטוקולים וסיכומי הצדדים וב"כ:

טיעוני הבעל וב"כ:

א. שני בני הזוג אינם רוצים זה בזה ויש להחיל עליהם את דינו של רבינו ירוחם, מצטטת קטע מדבריו ומציינת לפסקי דין המחייבים גט במקרה ושני הצדדים אינם רוצים זה בזה.

ב. הצדדים פרודים זה מזה למעלה משלוש שנים. הבעל מתגורר במחיצת בת זוג חדשה ואף רכש עמה בית משותף כך שאין סיכוי לשלוםבית ויש לחייבם בגט מעילה זו.

ג. הצדדים חתמו על הסכם גירושין שאושר בבית משפט לאחר שהתנהל מו"מ ארוך ביניהם והבעל נתן לאשה מעבר למקובל כמו העברת הדירה המשותפת על שמה בלבד, וסך של ששת אלפים ש"ח לחודש. כמו כן מונה אקטואר והבעל מעביר לאשה בהתאם לחוות דעת זו את המגיע לאשה.

ד. האשה ידעה על כך שההסכם הוא הסכם גירושין לכל דבר ועניין וחתמה על כך מרצונה החופשי ולאחר גמירות דעת סופית, כך שדבריה בבית הדין שלא ידעה על כך אינם נכונים ואין להם מקום כלל. מצטטת מפרוטוקול בית המשפט והסכם הגירושין כאסמכתא לדבריה.

ה. טענת האשה כי היא מסכימה להשיב לבעל את שקיבלה ובלבד שישוב למעונם אין לה מקום שהרי הצדדים חיים בפירוד פיזי מזה כשלוש שנים האשה נהנתה ובזבזה כספים והבעל רכש ביחד עם בת זוגו החדשה דירה אחרת.

ו. עסקינן בסחטנות לשמה, האשה עסוקה בשיפור עמדות כדי להוסיף ולסחוט את הבעל כך שרצונה האמתי הוא לעגנו מתוך יצר נקמנות על שעזב אותה. מפנה לפסק דין בתל אביב. מבקשת שבית הדין לא ייתן ידו לעוול.

להלן טיעוני האשה וב"כ: