תביעת גירושין וכתובה באישה שקיימה יחסי אישות עם גברים זרים בנוכחות בעלה

בפני ביה"ד תביעת הבעל לגירושין, ומאידך גיסא תביעת האשה לכתובתה.

רקע עובדתי

הצדדים נישאו זה לזה בשנת 2001, כדמו"י.

תחת החופה התחייב הבעל בכתובה בסך בכתובה הוא 360,000 ש"ח.

בתאריך 7/9/2020 הגיש הבעל תביעת גירושין.

בכתב התביעה הציג הבעל את עילותיו לגירושין.

לדבריו, האשה חיה חיי אישות עם גבר גרוש.

עוד טען הבעל טענות נוספות לגירושין. לדבריו, האשה הייתה מזניחה את הבית, היו מריבות על רקע שמירת שבת וחינוך הילדים, האשה אינה שומרת טהרת המשפחה - חוץ מפעם אחת שטבלה במעיין, וכן הייתה מקללת אותו קללות והתבטאויות קשות.

האיש מציין שהכיר אשה שאוהבת אותו ומכבדת אותו וכי יש להם בת משותפת.

הבעל תובע לחייב את האשה להתגרש כי היא חוטאת בגילוי עריות, וכן כי היא עוברת על דת משה ודת יהודית.

עוד מבוקש לפסוק כי לנוכח הנ"ל האשה הפסידה את כתובתה.

מאידך גיסא, הגישה האשה ע"י ב"כ בתאריך 10/6/2021 כתב תביעה לתשלום כתובה.

לדבריו, הבעל היה בוגד באשה עם נשים אחרות. הבעל חי כיום עם אשה אחרת, במגורים משותפים, ולהם (לבעל ולאשה האחרת) ילדים משותפים.

לדברי האשה הבעל כפה עליה מפגשים עם גברים אחרים, ואף הנציח זאת. עוד טענה האשה כי הבעל הודה שהיו לו יחסים עם גברים אחרים.

האשה תובעת לחייב את הבעל בכספי הכתובה, וטענתה, כי הטעם שאשה שזינתה מפסידה את כתובתה הוא משום שמעשיה גרמו לה להיאסר, מה שאין כן בנדון זה שהבעל גרם לכך שאשתו תקיים יחסים עם גברים זרים ואף נכח בהם, ואם כך הוא גרם לה להיאסר. לכן טוענת האשה כי היא לא הפסידה את כתובתה.