תביעת בעל כלפי אשתו לשעבר לקבלת פיצוי כספי בגין פרסום לשון הרע

בפני תביעת בעל כלפי אשתו לשעבר לקבלת פיצוי כספי בגין פרסום לשון הרע.

הרקע לתביעה

התובע והנתבעת נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 1974. מנישואין אלו נולדו לצדדים שני ילדים, שניהם בגירים כיום.

כבר בשנת 1981 עזבה הנתבעת את הבית עם שני ילדיה, ועברה להתגורר עמם אצל הוריה. לטענתה, נאלצה לעשות כן בשל האלימות הקשה שנהג כלפיה התובע אשר כללה אלימות פיזית, נפשית וכלכלית, השפלות והתעללות.

אין חולק על כך שהצדדים המשיכו להיות נשואים עוד עשרים ושתיים שנה לאחר שחדלו להתגורר יחד ולקיים משק בית משותף, ולמעשה רק ביום 23.10.06 התגרשו הצדדים בגט פיטורין.

עיקר טענותיו של התובע הן שאף שבמהלך כל אותן שנים מעולם לא התבקש ליתן גט לנתבעת, במספר הזדמנויות פרסמה עליו שהוא "סרבן גט" ובכך הוציאה דיבתו רעה. עיקר טענתה של הנתבעת היא שבמהלך אותן שנים אכן היתה מסורבת גט ואף נגרם לה סבל רב עקב עגינותה ולפיכך קמה לה, בנוסף להגנות נוספות, הגנת "אמת דיברתי".

במקביל להגשת תביעה זו הגישה האישה כלפי הבעל תביעה לפיצוי כספי בגין אלימות קשה שהפעיל כלפיה במהלך שנות נישואיהם וכן בגין עגינותה במשך למעלה מעשרים שנה (תמ"ש 20673/04).

טענות התובע

כאמור, עיקר טענתו של התובע היא שמעולם לא התבקש על ידי הנתבעת ליתן לה גט, לא בעצמה ולא באמצעות אדם אחר. חרף היעדר פניה כלשהי מצד הנתבעת לתובע למתן גט, כך טען, פרסמה הנתבעת במספר הזדמנויות שונות כי התובע "סרבן גט".

פרסום זה, לטענת התובע, מהווה לשון רע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

התובע ממקד טענותיו בארבעה מקרים שונים בהם, לטענתו, פעלה הנתבעת להוצאת דיבתו רעה:

ראשיתטען, כי הנתבעת פרסמה כי התובע "סרבן גט" במסגרת תלונה שהגישה במשטרה ביום 23.10.03 בה ציינה כי היא "מסורבת גט". במסגרת אותה תלונה אף פרסמה, כי התובע מטריד אותה טלפונית בתדירות גבוהה, כמעט כל יום.

שניתטען, כי הנתבעת פרסמה כי התובע "סרבן גט" בפניה בכתב ידה לראש עיריית ירושלים לשעבר, מר טדי קולק, אותה כתבה בעילום שם. בפניה כתבה, כי התובע מבצע עבודתו בזלזול ואף האשימה אותו בהחתמת כרטיס העבודה ללא ביצוע העבודה בפועל, מעשה המהווה עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים.

שלישיתטען, כי הנתבעת פרסמה שהתובע "סרבן גט" ו"סחטן" בפנייתה לראש ההוצל"פ בה כתבה כי "הוא מנסה במצח נחושה לסחוט את הילדים במשך כל השנים ואפילו גט אינו מוכן לתת במשך 23 שנים".

רביעיתטען, כי הנתבעת השמיצה אותו וכינתה אותו "סרבן גט" בפני חברים ושכנים שאינם מעורים ביחסי בני הזוג, וכן פנתה למשטרה וללשכה לסיוע משפטי.

התובע טען, כי במעשיה הללו של הנתבעת יש משום פרסום והוצאת לשון הרע כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע. עקב הפרסום, טען, נגרם לו נזק נפשי ועוגמת נפש רבה, הוא זומן לחקירות במשטרה ואף סבל מהטרדות במקום העבודה עד שלבסוף פוטר מעבודתו בשל כך.

נוכח העובדה שהנתבעת פרסמה לשון הרע נגדו בכוונה לפגוע בו, ובהתאם להוראות סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, מעמיד התובע את תביעתו על סך 100,000 ש"ח.

בסיכומיו ביקש התובע, לחלופין, להשתית את גובה הפיצוי על הנזק הממוני שנגרם לו עקב אובדן מקום העבודה, אך נוכח העובדה שקשה לכמת במדויק את נזקו, ביקש להעמיד התביעה על סך של 100,000 ש"ח בלבד.

לחלופי חילופין, ביקש התובע מביהמ"ש לפסוק לו את הסך של 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.

טענות הנתבעת

בפתח דבריה פרשה הנתבעת מסכת של השפלות, אלימות קשה והתעללות אשר, לטענתה, עברה תחת ידי התובע, זאת בנוסף לעובדה כי במשך שנים רבות סירב ליתן לה גט. לטענתה, במציאות חייהם המשותפים נאלצה לסבול מנחת זרועו של בעלה, ואף קיבלה טיפול רפואי במספר רב של הזדמנויות. אלימות זו נמשכה, לטענתה, החל מן הימים הראשונים לנישואיהם ועד שלבסוף עזרה אומץ ונטשה את הבית יחד עם שני ילדיה הקטינים.

במהלך השנים, כך טענה, מצא לו התובע "תחביב" בצורת פתיחת הליכים משפטיים נגדה, כשכל כוונתו להתיש אותה, לכבול אותה ולמנוע ממנה להמשיך בחייה. במסגרת זו נאלצה להתמודד עם תביעות מצידו בחזיתות שונות וביניהן בית הדין הרבני האזורי, בערכאות אזרחיות שונות ובהוצל"פ, דבר אשר גזל ממנה זמן ומשאבים כספיים רבים.