תביעת אויר רום שרותי אחזקה (תעופה) נגד רשות שדות התעופה

            הצדדים

1.         המבקשת, העוסקת במתן שירותי בדק למטוסים קלים, וחברה אחרת הקשורה עמה, אויר-רום שירותי תעופה בע"מ (להלן - אויר-רום תעופה ושתיהן ביחד - אויר-רום) מנהלות את עסקיהן בשדה התעופה הרצליה, החל משנת 1993.

            המשיבה הינה רשות סטטוטורית הפועלת על פי חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977.

            העובדות

2.         מזה כעשור שנים מצויים הצדדים בסכסוכים משפטיים, כשהמחלוקות ביניהן משתרעות על שורה ארוכה של נושאים: עצם הרשאתה של אויר-רום לנהל את עסקיהן בשדה התעופה, היקף ההרשאה, גובה דמי השימוש למ"ר שאויר-רום חייבת לשלם למשיבה עבור השימוש שהיא עושה בשטחה, על פי איזה שטח יש לחשב את דמי השימוש הללו, ועוד.

3.         שתי תביעות הגישה המשיבה נגד אויר-רום (שתי החברות) ובעליה העיקרי ומנהלה, בן עמי אבנרי.

הראשונה הוגשה בשנת 1997, תביעת פינוי (ת.א 1078/97), השניה בשנת 1998, תביעה כספית לתשלום דמי שימוש (ת.א. 47919/88).

            ביום 8.7.02 ניתן בתביעת הפינוי פסק דין פינוי בהסכמה, לביצוע בתוך 3 חודשים (נספח א' לתשובה). הפינוי לא בוצע, אולם בחודש נובמבר 2002, חתמו הצדדים על הסכם פשרה, שקיבל תוקף בתביעה הכספית, שעיקריו: תשלום בגין דמי שימוש בעבר בסכום של 400,000 ש"ח ומתן הרשאה לאויר-רום תעופה להשתמש בשטח מוגדר בכפוף להתחייבותה לחתימה על הסכם הרשאה, שיחול על תקופה מסוימת (נספח ג' לתשובה).

4.         לגירסת אויר-רום נכרת הסכם הרשאה (נספח ד' לתשובה).

            לגירסת המשיבה, לא נכרת הסכם הרשאה, משום סירובה של אויר-רום להתחייב לדמי השימוש, כנדרש על ידה, והסכם ההרשאה שהוצג על ידי אויר-רום, לא זו בלבד שאינו חתום על ידי המשיבה, אלא גם זאת, שבניגוד לאמור בהסכם הפשרה הוא נחתם על ידי המבקשת ולא על ידי אויר-רום תעופה.

            המבקשת, מצידה, טוענת בענין אחרון זה, כי חלה טעות בהסכם הפשרה, כיוון שהחברה העוסקת במתן שירותי בדק, ושלכן היא מחזיקה במוסך אשר בשדה התעופה, הינה המבקשת ולא אויר-רום תעופה, שרק מחזיקה במספר מטוסים בשדה.

5.         המחלוקת הענינית בין הצדדים הינה גובה דמי השכירות, שאויר-רום נדרשת לשלם, כאשר לטענת המבקשת, המשיבה הכפילה את דמי השימוש שהיא שילמה בעבר, וללא הצדקה.

            מחלוקת אחרת הקשורה באותו ענין נוגעת לשטח, שלפיו יש לחשב את דמי השימוש, ובכלל זה התעוררה השאלה, האם יש לחייב את המבקשת גם בגין גלריה שיש לה.

6.         לאחר שהמשא ומתן בין הצדדים, שכלל חליפת מכתבים ארוכה, נכשל, הודיע מנהל המשיבה לאבנרי, כי החל מיום 13.2.07, ייאסר על כניסתו וכניסת עובדי אויר-רום לשדה התעופה.

            זהו הרקע להגשת תובענה זו, בכללה התבקש גם צו מניעה זמני שבית המשפט נעתר לו, " להורות על צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה למנוע ממנהל המבקשת ו/או מעובדיה ו/או מי מטעמה להכנס למוסך המבקשת המצוי בתחום שדה התעופה הרצליה ולעשות כל פעולה הדרושה לשם הפעלתו כתקנו".

            השאלה שיש להכריע בה

7.         השאלה העיקרית, וכפי שיתברר להלן גם היחידה, הנדרשת להכרעה בתובענה זו הינה כדלקמן:

            האם יש סמכות למשיבה ו/או למנהל המשיבה לפעול לפינויים של מחזיקים בשדה התעופה ולסגירת עסקים שניהלו אותם מחזיקים בשדה התעופה, גם בלא צו שיפוטי שיתיר להם לעשות כן, וכשניתן צו שיפוטי כזה, האם הם רשאים לאכוף אותו שלא באמצעות דרכי האכיפה הקבועים בחוק (בעיקר באמצעות ההוצאה לפועל)?

            שהרי, זוהי המשמעות והתוצאה של ההודעה שמסרו המשיבה ומנהלה למבקשת, לאסור על כניסת מנהלה ועובדיה לשדה.