תביעות צפת נ' סואעד

החלטה

הצדדים יתייצבו באולמי בשעה 11:30 להשמעת החלטה.

ניתנה והודעה היום כ' חשון תשע"א, 28/10/2010 במעמד הנוכחים.

יונתן אברהם, שופט

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בצפת אשר הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית אביו, זאת במסגרת בקשה למעצרו עד תום ההליכים. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים וכן התנהגות פרועה במקום ציבורי. נאמר בכתב האישום כי המשיב תקף את המתלונן במועדון בראש פינה, התפרע באותו מועדון וכשהוזעקו שוטרים המשיך להתפרע על אף שהודע לו כי הוא מעוכב. לאחר מכן הודיע לו שוטר כי הוא עצור אך המשיך להתפרע ותקף את השוטר וכן איים עליו כי יגיע עם אקדח לביתו, זאת כדי להפחידו ולהקניטו. בהמשך המשיך להתפרע והתנגד ללקיחתו אל הניידת וגרם חבלה לאחד השוטרים וכן המשיך לאיים על השוטר. אף בתחנת המשטרה איים בפגיעה בחייו של שוטר, לצעוק ולגדף שוטרים וכן דחף שוטר שניסה לאזוק אותו וכתוצאה מכך נפל אותו שוטר ונחבל.

בית משפט קמא קבע כי נתקיימו ראיות לכאורה לגבי חלק מן העבירות המפורטות בכתב האישום, וכן עילת מעצר. בית משפט קמא גם קבע שניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אביו, זאת לאחר שנשמעו בפניו הורי המשיב. בית משפט קמא קבע כי המשיב יהא תחת פיקוח הוריו וכן כי יותקן איזוק אלקטרוני. בנוסף קבע תנאי ערובה של 2,500 ₪ הפקדה וכן ערבות הוריו הנ"ל על סך 10,000 ₪ כל אחד ועיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ והפקדת דרכונו.

מכאן הערר.

לטענת העוררת, מדובר באירוע של תקיפת שוטרים על ידי מי שיש לו עבר פלילי כבד ביותר ובין היתר הורשע בעבירות של קשר לפשע, גניבת בקר, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואף ריצה תקופת מאסר ממושכת. העוררת הפנתה להחלטות של בית המשפט העליון בדבר החומרה שיש לייחס לעבירות של תקיפת שוטרים במסגרת הליכי מעצר, נוכח העובדה כי תוקף השוטרים לכאורה אינו חש מורא מן החוק ונציגיו ועל כן רק במקרים מיוחדים וחריגים יותר לשחררו לחלופת מעצר שכן האמון שניתן לרכוש לנאשמים כאלה הוא מועט ומוגבל (בש"פ 2658/02).

מנגד נטען כי מקום החלופה, בכפר טובא קרוב למקום האירוע, ראש פינה, כי אביו של המשיב המשמש כמפקח אינו ראוי ככזה בשל כך שיש לו עבר פלילי, בין היתר, בגין אי קיום צווים של בית המשפט לפי חוק התכנון והבנייה. כן נטען, כי אביו של המשיב מחזיק בביתו נשק ברישיון ונוכח איומי המשיב כי יגיע לבית השוטרים ויפגע בהם, וקיומו של הנשק הנ"ל, אין די בשום חלופה ואף לא באיזוק אלקטרוני שאינו תרופת קסם.

כן טען ב"כ העוררת, כי נוכח החלופה יהיו אלו השוטרים שהותקפו, שיצטרכו לפקח על המשיב, והדבר בלתי אפשרי.

בתשובה לטענות אלו, טען ב"כ המשיב, כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא. הטענה שלא ניתן לשחרר לחלופת מעצר בשל היות השוטרים המותקפים מפקחים, היא טענה שיש לדחות שאינה מתקבלת על הדעת, שכן המפקחים הם הורי המשיב והם נמצאו ראויים. כן ביקש לדחות את הטענה כי העבירות בוצעו בסמוך למקום החלופה. הוא טען כי האב הוא משמורן ראוי, ששירת בצה"ל ובשירות הביטחון הכללי וזכה לתעודות הוקרה רבות על כך וכן על פועלו בחלוקת מצרכי מזון בהתנדבות יחד עם בנו בעיר חצור בעת מלחמת לבנון השנייה (הוצגו בפני תעודות).

לאחר ברור טלפוני אף הבהיר לבית המשפט כי לא מוחזק נשק בבית האב אלא האב מחזיק בנשק אך ורק במקום עבודתו, ביקב בצומת מחניים, ולאחר תום עבודתו מפקיד אותו שם בכספת. באשר לעברו הפלילי של האב, טען כי מדובר בעבר ישן. עוד הלין כנגד כך שבכתב האישום לא הוזכרה עבירה של קטטה ואילו בהודעת הערר הוכנסה העבירה כאמור.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, סבורני כי דין הערר בעיקרו להידחות לעניין החזרת המשיב אל מאחורי סורג ובריח. מנגד, סבורני, כי יש להכביד בתנאי השחרור שהטיל בית משפט קמא על מנת ליצור הרתעה מוגברת יותר, נוכח האיומים המפורטים בכתב האישום על חיי השוטרים.

אינני סבור, כי מדובר במקרה בו אין לשקול כלל חלופת מעצר. סבורני, כי מקום חלופת המעצר, בכפר טובא ולא במקום האירוע אינו קרוב לתחנת המשטרה שבה משרתים אותם שוטרים, או קרוב למקום מגוריהם שלא ידוע לי כלל, והוא מקום ראוי. מבחינה זאת ראוי לציין כי בית משפט קמא מצא לחשק את מקום החלופה גם באיזוק אלקטרוני.

אינני מקבל את הטענה כי השוטרים שהותקפו הם אלה שיצטרכו לפקח. ראשית אין מדובר בפיקוח צמוד של המשטרה אלא פיקוח מזדמן בצורת ביקורים ושנית אין כל חובה שדווקא אותם שוטרים ממש יבצעו זאת.

מכאן לעניין היות האב מפקח ראוי או לא. בעניין זה הוצגו בפני תעודות הערכה מספר על פועלו של האב במסגרת כוחות הביטחון וכן על פועלו כאזרח מתנדב במלחמת לבנון השנייה. דווקא העובדה כי הותר לאב להחזיק נשק ברישיון, היא הנותנת שאפילו המדינה ומשטרת ישראל אינם רואים בחומרה רבה את עברו הפלילי, שהינו אכן משנים עברו, אחרת מדוע התירו לו להחזיק בנשק?

נוכח כל המפורט לעיל מצאתי שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא, למעט בעניין תנאי הערובה שנקבעו. בעניין זה סבורני, כי יש להורות על הפקדת ערובה כספית משמעותית יותר ואני מורה על הגדלת סכום הערובה הכספית, מסך של 2,500 ₪ שקבע בית משפט קמא לסך של 15,000 ₪. כמו כן, יחתום ערב נוסף על ערבות בסך של 10,000 ₪, פרט להוריו של המשיב.

התנאים החדשים שקבעתי ימולאו עד ליום 31.10.10 שעה 12:00 ובמידה שלא ימולאו יתייצב המשיב יחד עם אביו בתחנת המשטרה בראש פינה לצורך מעצרו ויובא בפני שופט.

בכפוף לאמור לעיל אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום כ' חשון תשע"א, 28/10/2010 במעמד הנוכחים.