תביעות צפת נ' מוסא

החלטה

1)בפניי בקשה מטעם הנאשם בהתאם להוראת סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) , תשמ"ב – 1982 , להורות למאשימה להעביר לידיו את גיליון ההרשעות של המתלונן בתיק זה , עד התביעה מספר 2 מר מנואל נסטרוף , וכן גם את רשימת תיקי החקירה הפתוחים כנגדו . כמו כן , עותר הנאשם כי ביהמ"ש יורה למאשימה לחשוף בפני ביהמ"ש ובפניו את העובדה האם המתלונן , מר נסטרוף , הינו מודיע משטרתי ו/או פועל בשירותה של משטרת ישראל .

2)בתאריך 23.8.2012 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים בניגוד להוראת סעיף 192 לחוק העונשין , תשל"ז – 1977 , בכך שאיים לפגוע בגופם ובחייהם של מר נסטרוף וכן גם של אדם נוסף וזאת ככל שהשניים לא יחזירו לידיו סכום כסף אותו הלווה להם .

3)לטענת הנאשם , עיון בהודעתו של מר נסטרוף במשטרת ישראל מיום 20.8.2012 מעלה , כי האחרון הזכיר את שמו של מר יוסי מזרחי , אשר מוכר למר נסטרוף כרכז מחלקת המודיעין של תחנת המשטרה בקרית-שמונה . הנאשם מנמק את בקשתו בכך , שאמנם עלולה להיגרם פגיעה קשה באמינותו של המתלונן , אולם לשיטתו , אי חשיפת המידע המבוקש , ובפרט מידת קשריו עם רכז המודיעין המשטרתי והרשעותיו הקודמות בדין , עלולה להביא לגרום לו לעיוות דין של ממש ולפיכך במקרה דנן , חשיפת פרטיותו נסוגה בפני חובתו של ביהמ"ש לעשות משפט צדק עם הנאשם .

4)בתגובה לבקשה מדגישה המאשימה , כי זכות העיון וההעתקה של נאשם נגזרת מכח הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) , תשמ"ב – 1982 וכן גם מכח הוראת סעיף 11 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים , התשמ"א – 1981 הקובעות , כי נאשם רשאי לבקש מביהמ"ש כי ב"כ התביעה יתיר לו לעיין בחומר החקירה , וזאת ככל שב"כ התביעה לא נעתר לבקשה להעמיד לרשות הנאשם את מלוא חומר החקירה לרבות מידע על חקירות ומשפטים התלויים ועומדים .

5)ב"כ המאשימה מוסיפה ומפנה את ביהמ"ש לפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין בש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נגד מדינת ישראל , תקדין עליון 2007(1) , 1713 ,1724 , הקובע מעין נוסחת "איזון" בין זכותם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות , אל מול זכותו של הנאשם למשפט הוגן כך שבסופו של יום תבחן , זכותו הנאשם לקבלת החומר לאור מידת התועלת שתצמח להגנתו כתוצאה מחשיפתו . ברם , ככל שהזיקה שבין חומר החקירה לבין פוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת , הרי שיש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים .

6)עוד טוענת המאשימה , כי זכותו של הנאשם להליך הוגן אינה אבסולוטית במידה המאפשרת פגיעה ללא סייג הן בזכויותיו של עד והן בזכויותיהם של צדדים שלישיים , וכי יש לאזן בין אינטרס הגנת הנאשם לבין זכויות העד שאת פרטיו מבקשים לחשוף , כאשר בין יתר השיקולים יש להביא בחשבון את זכות העד לפרטיות ולכבוד , אל מול חיוניות הפגיעה בהם קל וחומר לאחר כניסתו לתוקף של חוק זכויות נפגעי עבירה , התשס"א – 2001 .

7)בענייננו , סבורה המאשימה , כי גם בהנחה ויוכח כי ישנו למתלונן עבר פלילי הרי שאין הדבר רלוונטי לבירור האשמה ולא תגרום לקיפוח הגנתו של הנאשם , וכך גם עצם היותו או עצם אי היותו "מודיע" משטרתי , מהווה הלכה למעשה מעין "מסע דיג" מצד הנאשם לתור אחר מידע אישי ובלתי רלוונטי הנוגע למתלונן . עוד טוענת המאשימה , כי מידת זיקתו של הנאשם אל רכז המודיעין של תחנת המשטרה בקרית-שמונה איננה רלוונטית לענייננו , קל וחומר , במקרה שבו הנאשם הוא זה אשר יזם לכאורה את אקט האיום כלפי המתלונן .

גיליון ההרשעות הקודמות של עד התביעה ותיקים "פתוחים" :

8)נוסחת האיזון המדוברת בין זכויותיו של הנאשם למשפט הוגן , לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות היא זו שנקבעה בבג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים , פ"ד נז(4) 625 (2003) בעמ' 635: ".... ניתן להגדיר את הנוסחה ביחס לחובה למסור "חומר חקירה" כך: בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת. אולם כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות. אכן, הפגיעה בפרטיותם של העדים היא לעתים בלתי נמנעת במהלך המשפט, אך היא צריכה להיות מידתית, ויש להקפיד על כך שלא תעלה על הנדרש לשם מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן. מעבר לכך, יש להגן על העדים ועל המתלוננים כדי שלא ייפגעו זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד" .

9)על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בפסה"ד בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית-משפט השלום בירושלים , פ"ד ס(1) 360 הידוע בכינויו "בג"ץ היומנים" . במסגרת הלכת בניזרי יישם בית המשפט העליון את העקרונות הכלליים האמורים בסוגיה הספציפית של מסירת גיליון ההרשעות הקודמות של עד כך שנכון להיום נדרשים בתי המשפט להפעיל שיקול דעת פרטני בגדרו תיושם נוסחת האיזון על עובדות המקרה ייבחנו במסגרת זו השיקולים הבאים:

א)הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בגיליונו של העד;

ב)חלוף הזמן מעת ההרשעה;

ג)הקשר בין האישום שלגביו העד מעיד לבין הרשעותיו הקודמות;

ד)הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד;

ה)מידת מעורבותו של העד באירוע נושא האישום.

10) במקרה שבפני , אין מקום להיעתר לבקשת הנאשם למתן מידע ביחס לתיקים מב"ד , תיקים "פתוחים" וכן גם ביחס לתיקים אשר "נסגרו" על ידי משטרת ישראל ו/או פרקליטות המדינה בהם לא הורשע הנאשם על פי החלטת בית-משפט (ראה : עמ"י (מחוזי נצרת) 33776-04-12 (מחוזי נצרת) מדינת ישראל נ' בן עזרא ואח' מיום 8.5.2012 . אף מעבר לכך, גם בבחינת החומר אשר הונח על שולחני, לא מצאתי , כי יש באותו חומר כדי לסייע בידי הנאשם בהגנתו וגם מסיבה זו נמנע אני מלהורות על העברתו לידי ההגנה שכן אין בחשיפת אותו חומר כדי לכרסם במהימנותו של העד במידה המצדיקה העברתו לידי הצד השני .

11)על תלונות אשר הובילו להרשעות , חלה לטעמי הלכת בניזרי באופן ישיר. אמנם מדובר בתלונות שעד התביעה הגיש, ולכן האיזון שיש לערוך הוא בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכותו של הנילון (ולא של העד) לפרטיות ולכבוד, אך מדובר באותו סוג של איזון. אי לכך , הנני מורה למאשימה להעביר לידי ב"כ הנאשם את גליון הרשעותיו החלוטות של הנאשם .

12)אשר לבקשת הנאשם לחשוף בפניו האם המתלונן , מר נסטרוף פעל בשליחותה של משטרת ישראל כ"סוכן משטרתי" במהלך התרחשות האירוע , הרי שדין בקשה זו להתקבל שכן , על פי פסיקת ביהמ"ש העליון , מעורבותו של סוכן משטרתי מחייבת הקלה משמעותית לעניין העונש . הקלה זו מחויבת היא מטעמים שבצדק , וככל שמפתה יותר, ככל שעזה יותר הלבשת היצר הפלילי על העבריין בידי הסוכן המדיח, אזי על ביהמ"ש להקל יותר במידת העונש המושתת על העבריין המודח (ראה : ע"פ 6097/98 ויקטור דיין נ' מדינת ישראל מיום 24.6.1999) .