תביעות צפת נ' בוסקילה ואח'

גזר דין לגבי נאשם מס' 2

1.נגד שני הנאשמים בתיק זה הוגש ביום 29.5.11 כתב אישום, בגין עבירות לפי סעיף 380 וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (תקיפה בצוותא הגורמת לחבלה של ממש) וסעיף 192 לחוק זה (איומים). בפרשת העובדות שבכתב האישום תוארו מעשיהם של הנאשמים שבוצעו במתלונן, אשר היה במערכת יחסים זוגית עם גרושתו של הנאשם מס' 2. נטען כי במועד מסוים, בשעת צהרים, הגיעו הנאשמים לסניף הדואר בחצור הגלילית, בו שהה המתלונן. לאחר שהנאשם מס' 1 דפק בדלת והמתלונן פתח אותה, דחפו שני הנאשמים את הדלת ונאשם מס' 1 אמר לו: "מה אתה לא מפחד על החיים שלך?". אז החלו שניהם להכות את המתלונן באגרופיהם. לאחר מכן, תפס הנאשם מס' 1 את המתלונן מאחור ואילו הנאשם מס' 2 היכה אותו באגרופיו, ואמר לו: "אם תתקרב לבת שלי, אהרוג אותך". למתלונן נגרמו שריטות בפנים ובקרקפת והגבלת תנועה בצוואר.

באותו יום, קודם לאירוע שתואר לעיל, שלח הנאשם מס' 2 מסרוני sms מהטלפון הסלולארי שלו אל הטלפון הסלולארי של גרושתו, ובאחד מהם כתב: " ... תגידי לרוני מקרוני (המתלונן – א.ג.) שלא יחשוב על זה כי הוא מקבל מכות בתוך העבודה שלו, ותנסו אותי שניכם ...", ובמסרון אחר: " ... כי גם בבית שלכם הוא יקבל מכות ימושפלת ... ".

2.בדיון ביום 29.5.11, אשר התקיים בפני כבוד השופטת דחלה - שרקאוי, הודיעו בא כוח המאשימה ובא כוח הנאשם מס' 2 (שיקרא מכאן ואילך – הנאשם) כי הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו יודה הנאשם בעובדות כתב האישום ויישלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן. בא כוח המאשימה הצהיר כי התביעה תעתור למאסר בפועל והבהיר כי מסקנות התסקיר לא יחייבו את המאשימה. לאחר שבית המשפט הסביר לצדדים כי אינו כפוף להסדר הטיעון וכי העונש הסופי יהיה לפי שיקול דעתו בלבד, ולאחר שהנאשם הצהיר כי הסדר הטיעון נעשה על דעתו ובהסכמתו והודה בעובדות כתב האישום, ניתנה ההכרעה בדינו, הוא הורשע בביצוע העבירות נשוא כתב האישום.

3.התסקיר

שירות המבחן הגיש תסקיר מיום 22.11.11 וכן תסקיר משלים מיום 4.6.12, ובהם תוארו רקעו של הנאשם, יחסיו עם אשתו בטרם התגרש ממנה, התייחסותו למעשים בהם הורשע, התרשמות מאישיותו והמלצות.

הנאשם, יליד 1980, גדל במשפחה נורמטיבית, למד בישיבה תיכונית, שירת בצה"ל, למד באופן חלקי לתואר ראשון במכללת צפת, עבד בנגריה והקים עסק של "פיצוציה". כיום הינו גרוש ואב לילדה בת ארבע.

גרושתו תארה את חמש שנות נישואיהם כרוויות אלימות מילולית מצידו של הנאשם, אך ללא אלימות פיסית.

קצינת המבחן ציינה כי התקשתה מלהתרשם מהכרת הנאשם בחומרת מעשיו, אף שהביע חרטה על המעשים בהם הודה ובגינם הורשע, מאחר ועצם נטילת אחריות למעשיו מעורר בו חרדה מפני הענישה לה הוא צפוי. ככלל, היא סברה כי הנאשם הינו בעל קווים חרדתיים ומתקשה להתמודד עם תחושות של פגיעות, דבר המעורר תהיות באשר לסף התסכול שלו. הוא הביע מוטיבציה להשתלב בתהליך טיפולי , ולהשקפתה – ללא תהליך כזה, גדל הסיכון להישנות מעשים שהצמיחו את העבירות במקרה הנוכחי.

קצינת המבחן המליצה על הטלת צו מבחן לשנה וחצי, צו של"צ ופיצוי למתלונן. בתסקיר המשלים היא ציינה כי אינה סבורה שיש מקום לביטול ההרשעה.

4.טיעוני המאשימה לעונש

בא כוח המאשימה ציין כי לנאשם אין עבר פלילי, אך הדגיש את אופיים האלים של המעשים בהם הודה הנאשם ובגינם הורשע, ועל אף שהפנה למסקנת קצינת המבחן לפיה בהעדר התערבות טיפולית יגדל הסיכון להישנות המעשים, ביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל שירוצה בעבודת שירות, מאסר מותנה, חתימה על התחייבות ופיצוי למתלונן, קורבן מעשיו.

5.טיעוני הסנגור לעונש

הסנגור הדגיש את העדר עברו הפלילי של הנאשם, הודאתו בעובדות כתב האישום בהזדמנות הראשונה, נטילת אחריותו למעשיו, עמדת המתלונן כפי שמשתקפת בתסקיר (ולפיה אין בליבו טינה לנאשם), רקעו הנורמטיבי וכוונתו להמשיך בלימודים. כאסמכתא, המציא הסנגור אישור של המכללה האקדמית בצפת על קבלת הנאשם ללימודים במסלול ב.א. רב תחומי בשנת הלימודים הקרובה. לאור זאת, ביקש הסנגור לאמץ את המלצות קצינת המבחן באשר לענישה.

6.דברי הנאשם

הנאשם טען כי בהיותו במעצר, לאחר ביצוע המעשים, הבין את חומרתם, ביקש את סליחת המתלונן, והביע בטחונו כי מעשים כדוגמת אלו לא יישנו.

7.חומרת עבירות אלימות במשפחה

במקרה הנוכחי, ביצע הנאשם את המעשים הן כלפי גרושתו המתלוננת והן כלפי המתלונן הנוסף, בן זוגה החדש. אין ספק כי ניתן לסווג את המעשים הללו במסגרת של עבירות אלימות במשפחה, באשר קשריהם ויחסיהם של הנאשם וגרושתו הם שעמדו ברקע מעשיו.

בע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.8.07) הובהר תפקידו של בית המשפט בדונו בעבירות של מעשי אלימות:

"רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית וכל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאליים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה".