תביעות צפת נ' אל מרעי

החלטה

1.נגד המשיב תושב כפר מג'דל שמס שברמת הגולן תלוי ועומד כתב אישום בגדרו הוא מואשם בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 380 + 382 (ג) לחוק העונשין, תקיפה סתם – עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

2.להלן התמונה העולה מכתב האישום:

על פי כתב האישום, המשיב ביצע את העבירות האמורות בבת זוגו ובמהלך שהייתם אצל הוריה. כמו כן כתב האישום מייחס למשיב עבירה של תקיפה של אחותה של המתלוננת.

כתב האישום מגולל אירוע אלימות מיום 8.4.10, במהלכו על פי הנטען תקף המשיב את בת זוגו בכך שבעקבות ויכוח תפס אותה בשערותיה, משכה מהספה עליה ישבה אל הרצפה והמשיך להכותה במכות על פניה ובטנה, כאשר המתלוננת מצויה בחודש השני להריונה.

או אז התערבה אחותה של המתלוננת, ליאל, על מנת לסייע למתלוננת והמשיב תקפה שלא כדין בכך שדחף אותה בחוזקה. בהמשך משאמרה המתלוננת למשיב כי תזמין משטרה, שב והחל להכותה. בהמשך עזב את הבית למספר דקות ומשחזר ראה כי המתלוננת שברה את משקפיו ובתגובה הכה אותה כשמשך בשערותיה, הורידה לרצפה ובעודה על הגב הכה אותה בידיו על פניה ובעט בה בבטנה.

למתלוננת נגרמה המטומה תת עורית באזור טמפורלי ומצח מימין שהינה חבלה של ממש.

עוד על פי כתב האישום למחרת היום 9.4.10 בשעה 02.00 אחר חצות, בזמן שהמתלוננת היתה מאושפזת בבית החולים זיו בצפת, עשה הנאשם דבר כדי להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בכך שהגיע אל מיטת המתלוננת וביקש ממנה לבטל את תלונתה במשטרה.

להשלמת התמונה יצוין, כי מיד לאחר הגשת התלונה נעשו מאמצים לאתר את המשיב וזאת כעולה מתיק החקירה. מאמצים אלה עלו בתוהו ורק בחלוף כ- 3 חודשים תמימים עלה בידי המשטרה לאתר את המשיב, לעצור אותו ולחקרו לראשונה ביום 18.7.10.

זה המקום לציין כי על פי תיק החקירה, המשיב עזב את הכפר וכשאותר הוא שהה בתוך רכב בשעה מאוחרת בלילה בחורשה שליד שאר ישוב.

3.ראיות לכאורה:

ב"כ הנאשם טען, כי חלק מהראיות שבתיק החקירה אינן תומכות בגרסה העובדתית המועלית בגדרי כתב האישום. עוד טען, כי קיימת עדות מפורטת של אחותה של המתלוננת שנכחה במהלך אותו אירוע נטען והיא שללה או סתרה את גרסת המתלוננת.

בקצירת האומר, ב"כ המשיב טען להעדרם של ראיות לכאורה ולחילופין כי הראיות הן כה חלשות ועל כן לא קמה כל עילה למעצר המשיב.

בחינת הראיות העלתה תמונה אחרת ואין היא מותירה ספק באשר לקיומה של ראיות לכאורה לביסוס האשמה.

ראשית יש לומר, כי המשיב הודה כי במועד האירוע נשוא כתב האישום התפתח ויכוח בינו לבין אשתו שהגיע עד כדי צעקות וקללות, במהלכו "נתתי לה כאפה והתחילו להתערב משפחה שלה". בהמשך מסר, כי זה היה "באזור הפנים" וכי מדובר ב"כאפה אחת".

באשר לאישום לפיו ניסה לשבש מהלכי משפט, אישר המשיב בהודעתו מיום 18.7.10, כי נסע לבית החולים, דיבר עם אשתו שהיתה מאושפזת שם ו"שכנעתי אותה לבטל את התלונה כי לא רוצה שיהיה בלגן והיא בהריון".

באשר למתלוננת, הרי שהיא תיארה בהודעתה הראשונה מיום 8.4.10 את אשר אירע באותו יום בין היתר במילים אלה: "... תפס אותי מהשערות בחוזקה ומשך אותי מהספה על הרצפה והתחיל לתת לי כאפות לפנים... אחותי ליאל בת 17 שהיתה בבית אמרה לו מה אתה מרביץ לה וניסתה להוציא אותו ממני, אז הוא דחף אותה בחוזקה והמשיך להרביץ לי בפנים. כמו כן נתן לי מכות על הבטן שלי".

בהמשך מסרה : "הוא שמע שאני מזמינה משטרה והתחיל להרביץ לי שוב... התחיל לתת לי כאפות לפנים ואני שכובה על הגב, על הרצפה, והתחיל לתת לי מכות עם הרגליים שלו על הבטן שלי".

עוד ציינה, כי אין זה מקרה האלימות הראשון לא נחשפה מצד בעלה: "כל הזמן מאז שהתחתנו. גם כשהייתי בחודש תשיעי עם הילדה שלנו, הוא היה מרביץ לי. אף פעם לא התלוננתי".

באשר לעדים למקרה מסרה שבתחילת האירוע נכחה אחותה ליאל ובהמשך באותו יום היתה אימה שגירשה את המשיב מהבית.