תביעה רכושית במקרקעין ובמטלטלין לרבות שמוש בפוליגרף

1. בפניי תביעה רכושית וכספית שהגישה הגב' ח.א. (להלן: "התובעת" ו/או"האשה") כנגד בעלה לשעבר ש.ר. (להלן: "נתבע 1" ו/או "האיש") וסבו של נתבע 1 מ.ש. (להלן: "נתבע 2" ו/או "הסב") להצהרת ושמירת זכויותיה על-פי סעיפים 8 ו-11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "החוק"). בתביעה המקורית עתרה התובעת להצהיר עליה כבעלים של מחצית הזכויות בדירת המגורים הרשומה על שם הסב, דרשה מטלטלין, ביקשה לקבל מחצית מכספיו וזכויותיו של האיש וכן לחייבו להשיב לה שווי תכשיטיה.

א.    העובדות העיקריות הצריכות לעניין:

2. התובעת והנתבע 1 (להלן: "האשה" ו"האיש"), מוסלמים תושבי הכפר ***, נישאו זל"ז ביום 23.02.07 בהתאם לשריעה המוסלמית ומנישואים אלה נולדה להם בת משותפת ביום 26.06.08.

3. נתבע 2 (להלן: "הסב") הינו הבעלים הרשום של זכויות בחלקת האדמה הידועה כגוש ***  חלקה *** (להלן: "המקרקעין") עליה בנויה דירת המגורים בה גרו במהלך הנישואין בני הזוג (להלן: "הדירה").

4. הצדדים נפרדו זו מזה בשלהי שנת 2011, התגרשו במאי 2012 ותביעה זו עניינה למעשה באיזון המשאבים ביניהם, כאשר אלה נחלקים לשלושה סוגים מרכזיים של משאבים או נכסים: הדירה והמקרקעין, זכויות סוציאליות או פיננסיות על שמו של הנתבע ולבסוף תכשיטים (או שווים) ותכולת דירה.

ב.         טענות האשה:

5. לטענת האשה, היא נישאה לאיש 1 בהיותה בת פחות מ- 18 שנים והחלה מתמסרת למשק הבית ולגידול הקטינה ובכך הזניחה את לימודיה האקדמיים.

6. עוד טוענת התובעת, כי בני הזוג ראו עצמם לשותפים בכל רכושם, הן זה הנצבר במהלך הנישואים והן זה שהביאו עימם טרם הנישואים. כך נטען, כי דירת המגורים בהם התגוררו בני הזוג משותפת, כאשר כל ההחלטות בנוגע לדירה התקבלו בהתייעצות ביניהם, וכי הם השביחו ושיפצו את הדירה בהשקעת ממון רב. לטענתה, היא ראתה בדירה כדירתה לכל דבר ועניין. התובעת טוענת, כי בטרם נישאה, הובטח לה ולמשפחתה כתנאי מקדים לנישואים כי הדירה תהיה דירתם המשותפת של בני הזוג, כך שלתובעת תהיה בעלות במחצית מהדירה.

7. התובעת מוסיפה, כי בסמוך לנובמבר 2011 נתגלעה מחלוקת בינה לבין האיש בנוגע לכספים שהלווה האחרון לבן דודו. התובעת ציפתה, כי הכספים ישמשו לרכישת רכב משפחתי אותו רצתה לרכוש בעקבות חזרתה ללימודים בשנת 2010. כן טוענת התובעת, כי הסכסוך הביא לשינוי יחסו של הבעל כלפיה ולאלימות פיזית ומילולית אשר גרמו לה ולקטינה לעזוב את הדירה ולחיות בבית הוריה עד לגירושיהם ביום 02.05.12.

8. לדברי התובעת, בעקבות האלימות הפיזית והנפשית שהופעלו כלפיה, היא נאלצה לעזוב את הדירה ללא כל רכושה, חפציה האישיים, בגדיה ותכשיטיה בשווי 150,000 ₪. לטענתה, האיש הודה בקיום התכשיטים אך טען, כי התובעת נטלה אותם אתה – טענה שבשקר יסודה. על כן מבקשת התובעת לפצותה בסכום של 150,000 ₪ בגין תכשיטיה שהותירה מאחור.