תביעה עצמאית של קטינה למזונות

האם יש לדחות על הסף את תביעת התובעת למזונותיה מחמת מעשה  בית דין, מאחר ונחתם הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין שבמסגרתו נקבע כי לא תוגש תביעה למזונותיה  ואם לא, מה שיעור המזונות שיש לפסוק לתובעת?

א.         רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים

1.         אם התובעת (להלן גם: "האם") והנתבע (להלן גם: "האב"), שניהם יהודים,  קיימו מערכת יחסים שכתוצאה ממנה נולדה התובעת (להלן: "הקטינה") ביום 21.3.02.

2.         בשנת 2004 הגישה האם תביעה לאבהות ותביעה למזונות כנגד האב. התביעות הומצאו לאב אשר מתגורר באנגליה ואולם האב לא הגיש כתבי הגנה ובשנת 2005 נתנו פסקי דין בהעדר הגנה שבמסגרתם הוצהר כי הנתבע הוא אבי הקטינה וכן נפסקו מזונות לקטינה.

3.         לאב לא היה שום קשר עם הקטינה והוא מעולם לא נפגש עמה.

4.         האב ניסה לבטל  את פסקי הדין שניתנו בהעדר הגנה ואולם  מאמציו לא צלחו.

5.         בקיץ 2013 ניהלו ההורים מו"מ  באמצעות עורכי דינם לצורך הגעה להסכם. האם רצתה כי הקטינה תכיר את אביה ותהיה בקשר עמו  והאב היה מעוניין  לוודא שהוא באמת  אבי הקטינה והוא גם רצה שתתאפשר לו כניסה ויציאה חופשית מהארץ והוא לא יהיה  בחשש מתמיד כי אם יגיע לישראל, יוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ בגין חוב המזונות.

6.         ביום  17.7.13 חתמו האם והנתבע  על הסכם (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע בין היתר כי:

            "... והואיל והאם נושאת, הלכה למעשה, בכל צרכיה של הקטינה ומסוגלת להמשיך ולספק את צרכיה ומזונותיה...

            האב מסכים לבצע, במועד מוקדם... בדיקת רקמות בישראל...