תביעה עצמאית של קטין - סמכות נמשכת

בפני תביעתה העצמאית של קטינה אשר הוגשה ביום 18.6.19 ובה מבוקש כי בית המשפט יתיר לקטינה ללמוד במסגרת החינוכית בה מבקשת היא ללמוד, וזאת בניגוד לעמדת אביה וכן מבוקש כי אתיר לאם הקטינה (הנתבעת 2) לחתום לבדה על כל מסמך נדרש לצורך לימודיה של הקטינה במסגרת המבוקשת. כמו כן, הוגשה יחד עם התביעה בקשה לקיום דיון דחוף בפני בעניין התביעה.

עוד ביום 18.6.19 ניתנה החלטתי בדבר הגשת תגובתו של הנתבע 1 בתוך 7 ימים.

הנתבע 1, אביה של הקטינה הגיש ביום 3.7.19 בקשה ובה עתר כי יינתנו לו 30 יום להגשת כתב הגנתו וזאת בהתאם לקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, בסיפא של בקשתו, טען הנתבע 1 בקיצור נמרץ כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה שכן הסמכות נתונה לבית הדין הרבני.

עוד באותו יום (3.7.19) עתרה ב"כ התובעת וביקשה כי אכריע שהסמכות הבלעדית לדון בתביעה נתונה לבית משפט זה וכן אקבע דיון דחוף לדון בתביעת הקטינה או לחילופין כי יינתן במעמד צד אחד צו המאפשר לקטינה ללמוד בשנה"ל הבאה במסגרת המבוקשת על ידה.

המשיב מיהר להגיש "הודעה" מטעמו ביום 4.7.19 ובה פירט כי ביום 2.7.19 ,דהיינו כשבועיים ימים לאחר שהוגשה תביעת הקטינה לבית משפט זה, התקיים דיון בבית הדין הרבני, דיון אותו יזם הנתבע 1, אשר היה המבקש בדיון זה, ובאותו דיון "עלה כי האב מבין שהילדה לא תלמד בחינוך ..., והוא מוכן ללימודיה ב"..." אולם דורש התחייבות שתשמור על לבוש צנוע כפי שנהגה". עוד נקבע על ידי כב' ביה"ד הרבני בהחלטתו מיום 3.7.19 כי דיון ההמשך נקבע בהרכב מלא מיד לאחר החזרה מפגרת הקיץ ואין אפשרות לקבוע מועד מוקדם יותר לדיון והבקשה נדחית.

בנוסף ל"הודעה" שהוגשה, הגיש הנתבע 1 ביום 4.7.19 בקשה לדחיית תביעתה של הקטינה על הסף, וזאת מהטעם שאין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה שכן ביום 19.11.11 אושר בביה"ד הרבני הסכם גירושין בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין, ובמסגרת הסכם זה הקנו הצדדים סמכות בלעדית לביה"ד הרבני האזורי ב.... בעניין כל הכתוב בהסכם בעניין המזונות, פירוק השיתוף והמשמורת וכן לדון בהפרת או אי קיום ההסכם. משכך, לטענת הנתבע 1 נכרכה הסמכות לדון בכל ענייני הקטינים בבית הדין הרבני ויש לבית הדין הרבני "סמכות נמשכת" להמשיך ולדון בעניין הקטינים, וזאת בין השאר מפאת כלל כיבוד הערכאות.

לטענת המבקש הגיש אף הוא ביום 18.6.19 בקשה למתן צו מניעה בבית הדין הרבני האזורי ב..., למנוע את רישומה של הקטינה למסגרת המבוקשת על ידה ("....") ובית הדין הרבני קיים את הדיון הדחוף ביום 2.7.19 וזאת לאור סמכותו הבלעדית לדון בסוגיה, כך לטענת הנתבע 1, וכן קבע כב' ביה"ד, כי ימשיך בדיון בהרכב מלא לאחר הפגרה.

משכך, טען המבקש כי הסמכות הבלעדית לדון בתביעה הינה לביה"ד הרבני ופתוחה הדרך בפני המשיבות (התובעת והנתבעת 2) להגיש את הבקשה בבית הדין הרבני וזאת בהתאם להסכם הגירושין. הנתבע 2 הפנה את בית המשפט לבג"ץ 8638/03 סימה אמיר, שהוא לטענת הנתבע 1 ההלכה המחייבת ואשר לפיו, כך לטענתו, נתונה הסמכות לביה"ד הרבני.

נוכח העובדה שמהחלטת כב' ביה"ד הרבני מיום 3.7.19 שצורפה להודעת האב למדתי כי האב מסכים ללימודיה של הקטינה במסגרת המבוקשת, לא מצאתי אז להכריע בסוגיה מהסוגיות שעלו (שאלת הסמכות ושאלת המסגרת החינוכית) לגופו של עניין, ובהחלטתי מיום 4.7.19 קבעתי כי לאור הסכמת האב למבוקש על ידי הקטינה בעניין המסגרת החינוכית נראה כי התביעה מתייתרת וכן קבעתי כי תוגש תשובה בתוך 7 ימים.

ביום 5.7.19 הוגשה בקשה על ידי הקטינה ובה התבקש בית המשפט בשנית לקבוע מועד דחוף לדיון ולחילופין ליתן צו במעמד צד אחד המתיר לאם לחתום לבדה על כל מסמך נדרש לצורך לימודיה של הקטינה ב... או לחילופין ב...., כמבוקש על ידי הקטינה.

עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשת הקטינה מיום 5.7.19, הגיש הנתבע 1 ביום 7.7.19 שוב בקשה מנומקת כי אקבע שהסמכות לדון בעניין נתונה לביה"ד הרבני, וכתימוכין לכך הסתמך הנתבע 1 על כך שביום 26.7.09 (דהיינו לפני כעשר שנים) הוגש בתמ"ש..... תסקיר, וכב' השופט צבי ויצמן נתן לתסקיר תוקף של החלטה שיפוטית ולאחר מכן הועבר הדיון לביה"ד הרבני, משכך, טוען הנתבע 1 שהתקיים דיון לגופו של עניין בעניין הקטינים וכן התקיים לדבריו גם "המבחן המהותי" כפי פסיקת כב' השופט הנדל בבג"צ 4407/12 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול ולפיכך לטענתו הן מן הטעם שהסכמת ההורים לסמכות בית הדין ניתנת גם בשם הילדים והן מטעם שלאור העובדה שהונח תסקיר בפני בית הדין כאשר נתן תוקף להסכם בין הצדדים ולפיכך התקיים "המבחן המהותי" ולכן הסמכות נתונה לבית הדין ומבוקש כי בית המשפט יקבע שאין לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה. זאת ועוד, הנתבע 1 טען כי ב"כ הקטינה "עוברת עבירה פלילית" שכן לא קיבלה את הסכמת המבקש, שהוא אפוטרופסה הטבעי של הקטינה, להגשת התביעה והתביעה הוגשה בניגוד לסעיף 18א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962.

ביום 9.7.19 ניתנה החלטתי ובה הוריתי לב"כ הקטינה להידרש להחלטתי ולהבהיר האם לא מתייתר הדיון בתביעה וזאת נוכח הסכמת האב בביה"ד הרבני כי הקטינה תלמד ב.... כמבוקש על ידה. מטעם זה, אף לא מצאתי באותו שלב להכריע בסוגיית הסמכות.

ביום 9.7.19 הוגשה תגובת האם (הנתבעת 2) אשר לפיה יש מקום להכריע בסוגיית הסמכות ולדון בתביעה לגופו של עניין וזאת מהטעם שהסכמת האב בפני ביה"ד הרבני לכך שהקטינה תלמד ב.... מותנה בתנאים בהם אין הקטינה יכולה לעמוד, ומשכך, אין בהסכמתו ממש ויש לדון בסוגיה ולהכריע בה. זאת ועוד, לטענת הנתבעת 2 יש להכריע בשלב זה בשאלת הסמכות, והסמכות נתונה לבית משפט זה, וזאת מן הטעם שמדובר בתביעה עצמאית של הקטינה ויתירה מכך, בית הדין הרבני עדיין לא התחיל לדון בשאלת הסמכות, שכן בדיון ביום 2.7.19 קבע בית הדין כי הצדדים יגישו סיכומים ואסמכתאות בעניין הסמכות בתוך 14 ימים ויגיבו לסיכומי הצד השני בתוך 7 ימים ומשכך, רק ביום 23.7.19, לאחר שיקבל בית הדין את כל טענות הצדדים ותגובותיהם, ידון בית הדין בשאלת הסמכות. מנגד, טוענת הנתבעת 2, בירור שאלת הסמכות בבית משפט זה נמצא בשלב מתקדם יותר שכן כל טענות הצדדים כבר נפרשו בפני בית משפט זה וכל שנותר הוא קבלת הכרעה.

לעניין זה מפנה הנתבעת 2 להלכת פלמן נ. פלמן בבג"ץ 8497/00 (פורסם בנבו ביום 27.1.03) לפיה במצב בו תלויה ועומדת שאלת סמכות בפני שתי ערכאות וטרם ניתנה הכרעה בשאלת הסמכות על ידי אחת מבין 2 הערכאות, הרי שאם אחת הערכאות החלה כבר לדון בטענות נגד סמכותה והדיון מצוי בפניה בשלב מתקדם, על הערכאה האחרת לשקול אם להימנע מדיון ולהמתין להכרעת הערכאה הראשונה בעניין הסמכות.

לאור האמור, טוענת הנתבעת 2 , הגישה היא ביום 7.7.19 הודעה לבית הדין הרבני במסגרתה התבקש בית הדין הרבני להימנע מלדון בשאלת הסמכות עד למתן הכרעה על ידי בית משפט זה.

היום הוגשו בתיק שתי בקשות, האחת על ידי הנתבע 1, אשר בה עותר הוא לסגירת התיק שכן, ביום 11.7.19 ניתנה החלטת בית הדין הרבני, בבקשה אשר הצדדים לה הם הנתבע 1 והנתבעת 2, וכותרתה של ההחלטה היא: "הפחתת/ביטול מזונות" ובהחלטה זו, בבקשת האב להתנות את הסכמתו לרישומה של הבת ל..... בפטור מתשלום ....., למוסד החינוכי הורה כב' בית הדין על תגובת האם (הנתבעת 2) בתוך 5 ימים. משכך טוען הנתבע 1 כי הסמכות קנויה לבית הדין הרבני אשר ממשיך לדון בבקשות האב בעניין זה. יחד עם זאת, ובאותה נשימה, מפרט האב בבקשתו לבית משפט זה, באופן ענייני את נימוקי התנגדותו ללימודי הקטינה ב ......

הבקשה השנייה אשר הוגשה היום, הוגשה על ידי הקטינה, ובה התבקש בית המשפט שוב לדון בבקשה ולהכריע בדחיפות הן בשאלת הסמכות והן מבוקש כי ייקבע דיון בהול לדון בתביעה. הקטינה מנמקת את בקשתה בכך שמדובר בתביעה עצמאית ונפרדת שהוגשה על ידי הקטינה כנגד אביה בעניין המסגרת החינוכית הראויה בעיני הקטינה ולפיכך הסמכות הנמשכת של בית הדין אינה חלה, מקום שמדובר בתביעה עצמאית של ילדה והילדה אינה כפופה לסמכותו הנמשכת של בית הדין ועומדת לה הזכות לתבוע את אביה בבית המשפט לענייני משפחה.