תביעה על הפרת זכויות יוצרים בהפצת תכנים מוזיקליים בסלולאר

לפניי תביעה למתן סעד הצהרתי, צווי מניעה, מתן חשבונות ופיצוי כספי, בגין הפרה נטענת של המערכת ההסכמית בין הצדדים. לפי מערכת זו, על פי הנטען, אמורות היו התובעות לקבל חלק מהתמלוגים שהתקבלו מהפצת תכנים מוסיקליים לצרכנים סלולריים.

בתביעה שכנגד הועלו טענות נגדיות בדבר הפרת זכויות, והתבקשו סעדים של מתן חשבונות ופיצוי כספי.

השאלה הבסיסית העיקרית הטעונה הכרעה תחילה, ב"שלב א'", נוגעת לעתירות (ההדדיות) למתן חשבונות.

רקע עובדתי

1. התובעות הן חברות הפקה וייצוג אומנים בתחום המוסיקה. התובעת 1, חברת דריה תקשורת בע"מ (להלן: "חברת דריה" או "דריה"), רכשה את כלל הפעילות של התובעת 2, חברת בייס רקורדס בע"מ (להלן: "בייס רקורדס") - שהיא בעלת זכויות השיווק וההפצה של היצירות שבהן מדובר.

הנתבעת 1, חברת יוניסל פתרונות סלולריים מתקדמים בע"מ (להלן: "יוניסל"), היא חברת הפקות ישראלית. יוניסל רכשה את פעילות הנתבעת 3, חברת טיפקום פתרונות סלולאריים בע"מ (להלן: "טיפקום"), ובפרט את התחייבויותיה של טיפקום כלפי התובעות.

הנתבע 2, מר גיל ווייט, היה בעבר מנהל בטיפקום וכיום הוא מנהל ביוניסל.

הנתבע 4, מר שי ראובני, הוא מעבד מוסיקלי ומלחין.

2. מר אלי אמיר, הנתבע שכנגד 4, עסק בהפקות ושיווק בעולם המוסיקה העברית, והיה בעבר מנכ"ל של חברת "טאוור רקורדס", סמנכ"ל סחר בחברת "הד ארצי" וחבר בדירקטוריון "מעריב".

בשנת 2004 הקים מר אמיר את בייס רקורדס ואת חברת בן מוש הפצה 2004 בע"מ (התובעת 3, הנתבעת שכנגד 3, להלן: "בן מוש"), באמצעות המוניטין שצבר בתעשיית המוסיקה. בהמשך, רכש מר אמיר את פעילותה של חברת בן מוש הפקות בע"מ, לצד ייצוג ושיווק של חברות ותיקות במוסיקה הים תיכונית כגון רותם הפקות.

גב' קרן דריה, בת זוגו של מר אמיר, הקימה, בשנת 2003, את חברת דריה.