תביעה נזיקית של אב כלפי הורי גרושתו בגין הפרת הסדרי הראיה עם ילדיו

השתלשלות העניינים

הסכסוך המשפחתי בין הצדדים לתביעה זו אינו שוכך.

י. ש. וד. ש. (להלן: "הצדדים"), היו בני זוג, נישאו בשנת 1994 והתגרשו בשנת 2005.

לצדדים ארבעה ילדים: ש., יליד 15.8.95, א., ילידת 22.10.1996, ט., ילידת 14.4.2000; ונ., ילידת 3.12.2002 (להלן: "הקטינים").

נתבעים 1 ו-2 הם הוריה של ד.. לשם הנוחות יקראו הוריה של ד. נתבע 1 ונתבעת 2, וד. תקרא נתבעת 3, או אם הקטינים.

ע"פ הסכם גירושין שנכרת בין הצדדים וקיבל אישור ותוקף של פסק דין ביולי 2005, הוסכם כי הקטינים יהיו במשמורת אמם - נתבעת 3. הצדדים התחייבו לגדל את הקטינים לאהבת וכבוד אב ואם ולערכים של כבוד וחיי משפחה תקינים. כל צד התחייב לכבד את סמכותו ההורית של הצד השני, לא להכתיב הסדרים באמצעות הילדים, להימנע מלהסית בכל דרך את הילדים זה כנגד זה או כנגד קרוביו או אורח חייו של הצד השני, ולעשות כל הנדרש על מנת לשמור ולכבד את דמותו של הצד האחר בלב הילדים.

עתה עומדות בפני ביהמ"ש שתי תביעות אותן הגיש התובע כלפי נתבעים 1 ו-2 ותביעה שהגיש כלפי נתבעת 3: תביעה לפי פקודת בזיון בית משפט (תמ"ש 48750-07-12) כנגד נתבעים 1 ו-2 בגין הפרת פסק דין והתחייבות אישית לקיום הסדרי הראיה, תביעה נזיקית (תמ"ש 46728-11-12) על סך של 2,640,000 ש"ח של התובע כלפי נתבעים 1-2 בגין הפרות חוזרות ונשנות של הוראות הסכם הגירושין בכלל והסדרי הראיה בפרט, ותביעה כנגד נתבעת 3 בלבד בה מבקש התובע למנות נאמן על כספי המזונות שהוא משלם לה עבור הקטינות שבמשמורתה (תמ"ש 47124-11-12).

הדיון בתביעות אוחד בדיון שנערך ביום 15.1.13.

יצויין כבר עתה, כי במהלך בירור ההליכים שבין הצדדים עבר הבן ש. לגור עם התובע ולאחר מכן עברה הבת א. גם כן לגור עם התובע.

טענות התובע

הרקע להגשת התביעה הנזיקית

בתביעתו הנזיקית (תמ"ש 46728-11-12) מביא התובע את הרקע לתביעתו בציינו הליכים משפטיים שקדמו לתביעת הנזיקין. לדבריו, בחלוף חצי שנה בלבד מחתימת ההסכם התובע נאלץ לפנות לבית המשפט בתביעה בעניין משמורת הקטינים מאחר שבזמן שהות נתבעת 3 בחו"ל הקדימה אמה (להלן: "הסבתא") לקחת את הקטינים מבית הספר וחטפה אותם ללא רשות לביתה.

לאחר זמן עתר התובע שוב לבית המשפט נוכח אירוע חמור במסגרתו גירשה נתבעת 3 את בנם הגדול של הצדדים מביתה והורתה לו לעבור לבית התובע.

פעם נוספת פנה התובע לבית המשפט, זאת בשנת 2006, בבקשה למנוע מנתבעת 3 לעבור עם הקטינים למקום מגורים אחר. באפריל 2007 ניתן פסק דין אשר קבע, בין השאר, כי ייעשה ליווי פסיכולוגי שיסייע להדק את הקשר בין התובע לילדים ולשקם את סמכותו ההורית של התובע.

ע"פ התביעה, הנתבעת 3 לא מילאה את תנאי פסק הדין והתובע נאלץ לפנות שוב לבית המשפט בינואר 2008 ופתח בהליכי משמורת, מזונות ובקשה ע"פ פקודת בזיון בית משפט.

ביום 12.11.08, בעת דיון בבית המשפט, התקבלה התחייבות הצדדים, נתבעת 3 והתובע וניתן פסק דין על יסוד התחייבותם והסכמתם להתמיד בטיפול במכון שלם לתקופה של חצי שנה לפחות.

ואולם באוגוסט 2010 נאלץ התובע, לדבריו, לפנות שוב לבית המשפט נוכח הפרת תנאי הסכם הגירושין הנוגעים לאפוטרופסות המשותפת על הילדים, כאשר חרף התחייבות נתבעת 3 והתובע בהסכם הגירושין לכבד זה את זה ולהימנע מלהסית את הילדים כנגד ההורה השני, הסיתה נתבעת 3 את הילדים כנגדו ביחד עם הוריה, נתבעים 1 ו- 2, ופגעה בצורה קשה בקשר שבינו לבין הילדים, ובכך הפרה בצורה בוטה את הוראות ההסכם.

בהחלטה מינואר 2011 הופנו הילדים לטיפול אצל פסיכולוגית תוך שנקבע שההורים ישתפו פעולה עם הפסיכולוגית בכל הנוגע לטיפול בילדים, וכן הופנתה נתבעת 3 לקבלת הדרכה הורית אצל הפסיכולוגית, בכפוף להסכמתה.

ברם, בספטמבר 2011 נאלץ התובע שוב לעתור לבית המשפט בתובענה ע"פ פקודת בזיון בית משפט בשל הפרות של הוראות הסכם הגירושין ע"י נתבעת 3 בכך שמנעה מהילדים קשר עמו, מנעה ממנו לראותם במשך חודש והסיתה את הילדים כנגדו.